כל כך מעט נכתב על אודות יוזמת הירדנים, המצרים והאמריקאים לקיומה של פסגת החירום השנייה בימים האחרונים בין נציגים ישראלים ופלסטינים בשארם א־שייח'. הפסגה הקודמת, נזכיר, התקיימה בחודש שעבר בעקבה שבירדן. ייתכן כי המצב הפוליטי בשתי הזירות כעת כל כך רגיש, עד שנראה שאף צד אינו מעוניין להאיר בזרקור על קיום המפגש, לא כל שכן על תכניו.
ארה"ב: ישראל התחייבה להקפיא את הבנייה ביו"ש; נתניהו: "שום שינוי"
הפלסטינים מזהירים את ישראל: "להסלמה שאותה מוביל בן גביר יהיו השלכות"
כמעט באופן סוריאליסטי, הפוך מכל הטירוף המתרחש בישראל כעת, וחרף התבטאויות חוזרות ונשנות מצד לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו שלפיהן לא סוכם להקפיא בניית התנחלויות, הרי שהפסגה נועדה באופן שקול, ראוי ואחראי להשיב מעט שפיות ויציבות לאזור ערב חודש הרמדאן. שהחל השבוע.
כך, במסגרת ההסכמים, דרשו הפלסטינים כבר במפגש הראשון להקים מעין מנגנון תיאום ישראלי־פלסטיני־אמריקאי שמטרתו תיאום פעולות צה"ל ביהודה ושומרון. בפת"ח חובט חמאס, תוך שהוא מאשים את הרשות הפלסטינית ברפיסות ובכניעה לתכתיבי הישראלים והאמריקאים. בממשלת ישראל הנוכחית חובט ציבור בוחריה, בעיקר של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר (אם כי לא רק), שמזכיר לממשלה שהבטיחה "ימין על מלא" ושאל לה להקפיא התנחלויות ולו לרגע.
אלא שבעת הנוכחית, יוצאת הדופן כל כך במציאות הישראלית, בזמן שזירת הפנים בוערת, ממשלת נתניהו אכן הבטיחה לארה"ב, מצרים וירדן, שתהיה הקפאה בפועל של כל בנייה בהתנחלויות במשך כארבעה חודשים, ושלא יאושרו מאחזים בלתי חוקיים בשטח במשך כשישה חודשים מקיום הפסגה.
כמו כן, טרם נהיר אם מנגנון תיאום ביטחוני אכן יוקם, הגם שמנגנוני הביטחון הישראליים שבים ומדגישים כי תיאום ביטחוני עם הרשות הוא הכרח לשימור הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, ללא כל קשר לתפיסות פוליטיות כאלה או אחרות. הוא קיים ממילא, אם כי כוחו ירד משמעותית מאז כהונת נתניהו הקודמת כראש ממשלה, ונשמר על אדים בידי שר הביטחון לשעבר בני גנץ וזה הנוכחי יואב גלנט.
בקשה נוספת של הפלסטינים שייתכן ובגינה הסכים נשיא הרשות אבו מאזן לקיום הפסגה, היא הסיוע הכלכלי מארה"ב שנדרש למימון משכורות מנגנוני הביטחון של הרשות. לכאורה זה נשמע כחומר נפלא למכונת ההסתה של בן גביר ותומכיו, על רקע הפיגועים האיומים הנמשכים כל העת כנגד אזרחי ישראל, אלא שבפועל התדלדלות כוחם של מנגנוני הרשות, התחזקות חמאס ביהודה ושומרון כתוצאה ישירה מכך, והכאוס ברחובות שמעודד ארגונים כגון גוב האריות להפציע, הם התוצאה של החלשה שיטתית וממושכת זו.
ממשלות נתניהו הקודמות דאגו להחליש את הרשות הפלסטינית ולנהל במקביל שיח עם חמאס בעזה. המדיניות שהובילה ממשלת השינוי דגלה בגישה הפוכה – חיזוק הרשות ואפס טולרנטיות לירי ולו טיל אחד מרצועת עזה לעבר שטח ישראל. הזירה האזורית רותחת. האיומים האזוריים הם רב־זירתיים, וניכר שהמתרחש בתוך ישראל מתפרש על ידי אויבינו כחולשה ראויה לניצול.
פעולות "תג מחיר" בחווארה, שבמסגרתן שרפו יהודים את בתיהם של תושבי המקום, זעזעו רבים בישראל, במזה"ת ובעולם. פיגועי טרור הפכו למציאות תכופה מצד תושבי חווארה הפלסטינים ביהודים חפים מפשע, בזמן שירי רקטות מצד חמאס חזר לאפיין את מציאות חיי היומיום של תושבי העוטף, שמא חלילה יישכח גם הוא במהלך הרמדאן.
כמו כן, לא ניתן להתעלם מהאירוע החריג שמיוחס לארגון חיזבאללה, שבמהלכו מחבל חדר לעומק ישראל לצורך ביצוע פיגוע טרור באזור מגידו.
אומנם לראייתי ההסכם הסעודי עם איראן הינו אך ורק טקטי במהותו ואין בו כדי לבשר על קרבה ולבביות עמוקות ואסטרטגיות לאורך זמן, אולם החבירה הזו מעידה על מגמה מדאיגה ביותר ברמת המאקרו והיא שכוחה והשפעתה של ארה"ב באזור הולכים ופוחתים, בעוד קרנה של סין עולה. אין זו בשורה משמחת במיוחד עבור ישראל, שכן סין אינה רואה בישראל אלא גרגר חסר חשיבות מבחינה כלכלית ו/או אסטרטגית במרחב, לעומת השכנות הערביות והמוסלמיות.
באופן שיכול להתאים כמעט אך ורק למציאות הסוריאליסטית של המזה"ת, כשברקע מצב ביטחוני רגיש ביותר, נפגשו כבר פעמיים נציגי מדינות האזור במטרה "להרגיע את הרוחות". כדאי לקוות שיצליחו, וכעת רק נותר לייחל לכך שגורמים חסרי אחריות בממשלה הנוכחית, העוסקים בכבוד ובמאבקי אגו במקום בניסיון להשיב מידה מסוימת של משילות לרחובות בישראל, לא יציתו את הגפרור שיבעיר את ירושלים ואת האזור כולו