כשלא מזדהים עם המדינה, הדרך לאנרכיה קצרה מאוד | דעה

מה לא נכתב ומה לא נאמר על הפשיעה בחברה הערבית? מחד, יש הטוענים כי המשטרה וגופי האכיפה השונים נמנעים בכוונת מכוון מלטפל בפשיעה במלוא הכוח. מאידך, גופי האכיפה השונים טוענים כי בהיעדר סיוע מהחברה הערבית וממנהיגיה, לא תמוגר הפשיעה, לפחות לא באחוזי ההצלחה בחברה היהודית.

הפשיעה בחברה הערבית מגוונת, כמו בחברה הישראלית הכללית, אולם יש לה מאפיינים ייחודיים. החברה הערבית מהווה כ־20% מהאוכלוסייה במדינה, אך כ־90% מכלל אירועי הירי במדינה נעשים על ידי ערבים, כ־65% ממעשי הרצח מבוצעים על ידי ערבים, כ־60% ממעשי ההצתה, 55% מעבירות האמל”ח וכמעט 50% ממעשי השוד. גם עבירות הבנייה הבלתי חוקית ועבירות התעבורה, בעיקר החמורות, מבוצעות במגזר הערבי בכמות העולה על שיעור המגזר בכלל האוכלוסייה.

בעבר הבעתי דעתי כי יש לשקול מחדש את הקמת בית המשפט לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) בלוד, ובמקרים המתאימים להביא בפניו את סוחרי האמל”ח והמשתמשים בהם. כל האמור לעיל אינו פוטר כמובן את המדינה מלמלא את חובותיה למיגור הפשיעה.