כל כך הרבה זמן עמדנו במקום. כמדינה, כממשלה, כקואליציה המזכירה סירה עם רצפה שעשויה מפומפייה, בעוד הנוכחים לא מפסיקים למלא דליים ולהוציא מים החוצה. זה היה המצב, ועדיין שום דבר לא השתנה. עד יום רביעי, עת הבנו סופית שסניף הבת של הליכוד קרוב מתמיד לגזירת הסרט.
ומה מלקרות לאורך היום, שעות ספורות לפני ההצבעה המיוחלת לכאורה? חברי הכנסת של הליכוד מושכים את מועמדותם כחברים פוטנציאליים בוועדה. היה זה ניסים ואטורי, ואז אלי דלל, ומשה פסל, וכך כל הח"כים בקואליציה שהגישו את מועמדותם. מי לא עשתה זאת, חרף השכנועים ספק אולטימטום שנגזר עליה? הייתה זו חברת הכנסת טלי גוטליב, שאף טענה בישיבת הליכוד טרם ההצבעה, כי, לדבריה: "אני לא מאמינה לכם שהדחייה היא כדי להגיע לשני מועמדי קואליציה ולחוקק חוקים הקשורים לרפורמה. זה נועד להוביל לבחירת נציגת האופוזיציה".
בואו נחזור רגע להצבעה החשאית כביכול, מאחורי הפרגוד. לפי חישוב מהיר, לא רק שלי, לפחות שישה חברי כנסת מהקואליציה הצביעו בעד ח"כ אלהרר. משמע, פעלו נגד המשנה הסדורה של נתניהו. מאוחר יותר התברר שחברי האופוזיציה זאב אלקין, חילי טרופר ומירב בן ארי עמלו על האסטרטגיה המדויקת הזאת, שהצליחה להביא למה שרבים חיכו לו: רמז ראשון באותיות קידוש לבנה לכך שהקואליציה עומדת להתפרק. הפעם על אמת.
זה אמנם לא מזיק, אבל גם לפני התמונה בה נראה ח"כ יולי אדלשטיין, איש סודו בדימוס של ראש הממשלה, לוחש ליו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ לאחר ההצבעה, הבנו מה קורה שם. הרי אין סיכוי בעולם שאנשים כמוהו וכמו ברקת, דיכטר, גלנט, דנון, ואפילו ביטן שהיה בטבעת הקרובה ביותר, יזרמו עם מה שקורה כאן. ואפילו לפני שנגלה מהדלפות פנימיות מי היו מחזיקי קלף ה'שנה כיוון', אני יכולה להיות בטוחה שהשישייה הזו הטיבה להתפכח.
כשאני משוחחת עם אנשים מבוגרים ממני, אלה שעוד זוכרים את הליכוד של פעם שאני משכילה להתבשם ממנה אחת לכמה טורים, אני מבינה שוב ושוב שמה שנותר ממפלגת השלטון בגרסת ה'פעם' הוא נשל של אידאולוגיית ימין מרכז, שיכול ליצור בריתות גם עם הצד השני של המתרס. הליכוד של היום לא מסוגלת לנוע לשום כיוון, בטח כשחרב עזיבתו של יריב לוין מונחת על צוואר הסיעה. "בתום שבוע קשה, אני נחוש מתמיד להמשיך ולעשות הכל כדי להעביר את הרפורמה הנחוצה לתיקון מערכת המשפט", כתב בחשבון הפייסבוק שלו לאחר הפניית הגב לה זכה בלי שום הודעה מוקדמת. ואגב, גם אם הוא אכן יקום וילך, מהלך שסיכוייו קרובים מאוד לאפס, אבני הדומינו לא יתחילו ליפול. זה יקרה כשבמפלגת השלטון ייזכרו מדוע הם נרשמו לחוג הזה, ויטילו וטו על המתרחש בתוך ביתם. בקודש הקודשים שלהם, שאיבד מזמן את העדנה לה זכה בימים עליהם אני מדברת.
ראיתם כמה קרה ביום אחד, אחרי משהו כמו חודשיים של סטגנציה. כאילו מישהו הריץ סרט במהירות של כפול ארבע. תארו לכם מה יכול לקרות כשמתוך הליכוד יאמרו בקול חזק וברור: 'זו לא דרכנו'. בדיוק ברגע הזה, תאבד הרפורמה בגרסתה הנוכחית את המנוע העיקרי שממשיך לדחוף אותה במעלה ההר – ליכודניקים שאינם נתניהו ולוין. זה הזמן לשנות במחי יד את הלך הרוח המסוכן בחברה ולהוכיח שבקואליציה יש רצון בקבלת החלטות משותפת, גם במחיר של בחירות. אם זה פירוק פנימי או קלפי, אפשרות ב' עדיפה. על האפשרות הראשונה, אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב.
התרעות פיקוד העורף