יחסי ישראל וארצות הברית חורגים מההקשר הפוליטי והמדיני של יחסים בינלאומיים. שורש ההתייחסות של ארצות הברית לישראל אינו הממסד המדיני והתקשורתי בארצות הברית, אלא הלך הרוח של רוב תושבי ארצות הברית. לפי סקר “גאלופ” 2023, יש בציבור האמריקאי 68% אהדה לישראל לעומת 26% לרשות הפלסטינית. המצביע האמריקאי בוחר את המחוקקים והנשיא, מצפה מהם לייצג נאמנה את תפיסת עולמו ואינו סולח למפירי אמון. בניגוד לנשיאי ארצות הברית הנוטים ללחוץ על ישראל, הרשות המחוקקת האמריקאית תומכת בישראל בשיטתיות.
לפי החוקה, הרשות המחוקקת שוות עוצמה לנשיא ויכולה לשנות וליזום מדיניות. כך למשל, הקונגרס הביא בעבר לסיום המעורבות הצבאית בדרום־מזרח אסיה, אנגולה וניקרגואה; הרחיב את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ישראל למרות התנגדות בוטה של בוש האב; הטיל סנקציות על מצרים ורוסיה חרף התנגדות אובמה וטראמפ ועוד.
שורש ההתייחסות החיובית לישראל של רוב המצביעים האמריקאים טמון במורשת האבות המייסדים, שראו במשה רבנו ובסיפור יציאת מצרים מקור השראה לחוקה ולשיטת הממשל הפדרלי. אומנם הזמן מקהה את הזיקה למורשת האבות המייסדים, אבל היא עדיין משמעותית. הזיקה למורשת האבות המייסדים נחלשת גם עקב שינויים דמוגרפיים הגורמים לשינויים תרבותיים, רעיוניים ופוליטיים, כולל בהתייחסות לישראל. כך למשל, ב־1990 היו 20 מיליון אזרחי ארצות הברית שנולדו בחו”ל, בעוד כיום זינק המספר ל־45 מיליון.
לחץ נשיאותי מלווה את יחסי ישראל וארצות הברית מאז 1948, במקביל להרחבה דרמטית של שיתוף הפעולה האסטרטגי. הלחץ הנוכחי מבטא את החזרת מחלקת המדינה למוקד העשייה המדינית, אחרי שנדחקה לשוליים בתקופת טראמפ, וחרף כישלונה הסדרתי ברחבי המזרח התיכון. הלחץ נועד, בין היתר, לשלול מבצע צבאי עצמאי להריסת תשתית הגרעין האיראני ולהביא להיפרדות מיהודה ושומרון.
התרעות פיקוד העורף