עילת הסבירות? הבשורה הגדולה של הרפורמה היא התקשורת הלאומית

עם העברת החוק לצמצום עילת הסבירות בקריאה שלישית כולנו התרכזנו במערכת הפוליטית מצד אחד ובהתנגדות, האלימה יש לומר, של מחנה השמאל למהלך חקיקתי זה. ושוב מתנגדי הרפורמה הסבירו שהדמוקרטיה הישראלית מתה (שקר וכזב כמובן). והמון זעם, כעס ותסכול. כמי שתומך ברפורמה ומביט על התגובות המאוד קיצוניות וקשות של רבים מדי ממתנגדי הרפורמה החלטתי לא להגיב. לפעמים עדיף לשתוק, בטח כשהצד השני לא קשוב.

לכן, אבקש לעסוק בזווית אחרת, שונה שבלי משים לא זכתה להבלטה הראויה דווקא ביום שבו ממשלת לאומית העבירה בפעם הראשונה בתולדותיה חוק מוגבל שמחזק את עיקרון הדמוקרטי של הפרדת הרשויות. ולמה כוונתי? לפני עשר שנים, ואפילו חמש שנים לא היה סיכוי לממשלה לאומית להצליח להעביר את החוק שהועבר היום. גם אם היה מדובר באותה ממשלה, עם אותם שחקנים ואותן מפלגות. החוק לא היה עובר. נקודה. למה? כי לפני עשר וחמש שנים לא הייתה תקשורת לאומית עצמאית וחזקה כפי שיש היום. בזכות שני שחקני מפתח מרכזיים עילת הסבירות נכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. ערוץ 14 ורדיו גלי ישראל. בנוסף, לערוצים אלה גם הרשתות החברתיות תרמו את חלקן בעיצוב השיח הציבורי.

מי שלא מבין את גודל ההישג, מבחינת התקשורת הלאומית לא מבין ולא ער למהפכה התקשורתית שמתחוללת ממש אל מול עינינו בשנים האחרונות. הדוגמא הבולטת לעוצמתם של הערוצים הלאומיים באה לידי ביטוי במשפט האלפים של תיקי נתניהו. בעוד תקשורת המיינסטרים מועלת כמעט על בסיס שבועי בתפקידה בכך שאינה מדווחת על אירועים שלא מתאימים לאג'נדה שהיא מנסה לקדם, הרי שהתקשורת הלאומית עושה את העבודה ביעילות ובמקצועית. אם משפט נתניהו היה מתקיים לפני עשור, אין בכלל ספק שמצבו המשפטי-ציבורי-תדמיתי היה אחרת לגמרי ממה שקורה היום. לפני עשור גם רדיו 'גלי ישראל' וגם ערוץ 20 (אביו של ערוץ 14) עוד לא קמו. התקשורת נשלטה ברמה צפון קוריאנית בידי ערוצים 2 ו-10 ז"ל. הקו של ערוצים אלה היה קו מאוד שמאלי אנטי ממשלת נתניהו ואנטי נתניהו באופן אישי. כך גם ערוצים החדשות באינטרנט. מרוב פלורליזם כולם חשבו אותו דבר, קידמו את אותה אג'נדה ותמכו פוליטית באותו מחנה.

הקמת ערוץ 20, ובמיוחד לאחר הפיכתו לערוץ 14 והקמת הרדיו האזורי והלאומי 'גלי ישראל', הכניסו בפעם הראשונה שחקנים עם DNA אחר לתוככי התקשורת הישראלית. מה שערוץ 7 ניסה לעשות אך נכשל, ומה שעיתון 'מקור ראשון' חלם לעשות אך בפועל לא הצליח, ואפילו מה שעיתון 'ישראל היום' התיימר לייצג אך בפועל זה לא קרה, התחיל לקרום עור וגידים עם ערוץ 14 וגלי ישראל. שני ערוצים בעלי זהות לאומית ברורה. עם עיתונאים מקצועיים שלא חוששים ולא מרכינים ראש. עם בעלים שדוחפים להציג את עמדות המחנה הלאומי בגאווה ובקול רם וברור.

לא לחינם ה'קולגות' מהערוצים המתחרים לעזו וביזו את הערוצים הלאומיים. שופרות היה הכינוי שהדביקו לכל עיתונאי שעבר בערוצים אלה. בתחילה הקולגות התנשאו על ערוצים אלה, אך לאט לאט הם הבינו שערוצים אלה כאן כדי להישאר ולגדול. וככל שהם גדלו והפכו לשחקנים בולטים, 'חסידי התקשורת החופשית', החלו פועלים כדי לפגוע בהם, להקטין אותם ואף לנסות ולהביא לסגירתם.

ואכן, אותם קולגות כנראה הבינו לאן נושבת הרוח. בעוד ערוצים התקשורת שלהם – מה שמכונה בטעות המיינסטרים, הלכו ודעכו – ערוץ 11 כאן וערוץ 13 – ערוץ 14 החל ממריא. גם בקרב תחנות הרדיו האזוריות רדיו גלי ישראל הפך מהר מאוד לפופולארי מאוד ומואזן בכל הארץ. חוד שאחרי חודש ושנה אחרי שנה שני ערוצים אלה גדלו וגדלו והשפעתם הלכה והתרחבה והעמיקה. וכך הגענו לשנתיים האחרונות. ערוץ 14 הפך דה-פקטו לערוץ השני הנצפה ביותר אחרי ערוץ 12, ורדיו גלי ישראל הפך יחד עם רדיו 103 לרדיו האזורי המואזן ביותר.

עם הגידול בכמות הצופים ומאזינים – רייטינג – השפעתם של שני ערוצים אלה הלכה וגדלה. הפוליטיקאים, בעיקר מהמחנה הלאומי, הבינו שסוף סוף יש למחנה הלאומי ולעמדותיו ודעותיו אלטרנטיבה תקשורתית לאומית. העובדה שרדיו גלי ישראל התמקד וממשיך להתמקד במשפט נתניהו גרם לערוצים אחרים לסקר את המשפט. העובדה שערוץ 14 החל מקדם אג'נדה לאומית הביאה לשינוי ערוצים אחרים לנסות ולהציג קו 'אובייקטיבי' יותר מתוך תקווה שהצופים יישארו אצלם ולא יערקו לערוץ הלאומי.

מאז הוקמה ממשלת נתניהו השישית, וביתר שאת מאז הוכרזה הרפורמה המשפטית ערוץ 14 וגלי ישראל היו כלי התקשורת היחידים שתמכו ברפורמה בקול גדול ובכל הכוח. תמיכתם נתנה פתחון פה לא רק לפוליטיקאים, אלא גם למומחי משפט להציג את האמת על הרפורמה. לא דיקטטורה ולא קץ הדמוקרטיה, אלא רפורמה שנועד לגוון את שופטי בית המשפט העליון. רפורמה שנועדה לרסן את האקטיביזם השיפוטי ובכל רפורמה שנועדה לקדם את הערכים השמרניים.

בלי שני כלי תקשורת אלו, לא רק שלרפורמה לא היה סיכוי לשרוד יותר משבוע, אלא אפילו חוק מוגבל כמו צמצום עילת הסבירות לא היה בא לעולם. ולכן, לצד כל הפוליטיקאים שדחפו ופעלו לקידום הרפורמה, ולצד המומחים המשפטיים שנתנו  תמיכה מקצועית-ערכית-אידיאולוגית, ערוץ 14 וגלי ישראל העניקו לרפורמה את הבמה והמיקרופון שהיה חסר כל כך למחנה הלאומי.

וכך, כמעט בלי שאנחנו שמים לב, שני ערוצי תקשורת צעירים וחדשים הביאו למהפכה תקשורת בתקשורת הישראלית המאובנת, המוטה וחד ממדית שהכרנו עד כה. ערוץ 14 ורדיו גלי ישראל הם לא רק ברכה למחנה הלאומי, הם ברכה לתקשורת הישראלית, לחופש הביטוי ובעצם לדמוקרטיה הישראלית. ולכן, אך טבעי הוא ששני ערוצים אלה, כמעט היחידים בכל התקשורת הישראלית, שתמכו ברפורמה המשפטית והביאו לכך שאתמול ממשלת ישראל העבירה את החוק לצמצום הסבירות.

הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועצו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו – לשעבר