בניגוד לטענות: החמרת הענישה על אונס לאומני אינה גזענית | ח"כ יוליה מלינובסקי

בדיונים על החקיקה, אנשי משרד הביטחון ציינו שהם מכירים אירועים של תקיפות על רקע לאומני, אך הנושא כה רגיש ומושתק והמשטרה מתעלמת ולא חוקרת די את הכיוון הזה. התיקון יחייב את המשטרה לבדוק גם את המניע הלאומני במקרים הרלוונטיים, ושר המשפטים והשר לביטחון לאומי יחויבו לדיווח שנתי לוועדה לביטחון לאומי על מספר התיקים שנפתחו ומספר כתבי האישום שהוגשו.

עוד בכנסת ה־20 קיימתי דיון על התופעה עם עדויות של קורבנות לתקיפות מיניות על רקע לאומני. שמענו כיצד נשים, בעיקר בערים מעורבות, מפחדות לצאת לריצה או לטיול עם הכלב לנוכח הטרדות מיניות שהן חוות מבן לאום אחר. בשנים האחרונות התופעה הזו תופסת תאוצה בעקבות הוויראליות של הרשתות החברתיות. סרטונים של גברים ערבים מטרידים מינית מופצים חדשות לבקרים.

הטענה הרווחת היא שאונס זה אונס, ואיני ממעיטה בכך לרגע, אך גם רצח הוא רצח, ובכל זאת אנו מבדילים בין רצח פלילי ובין מחבל שמבצע פיגוע. אחת הסיבות המרכזיות לכך שעבריין נתעב תוקף מינית בן לאום שאיתו הוא נמצא בסכסוך היא אקט הניצחון. במלחמות לאורך ההיסטוריה, הקורבנות הראשונים היו הנשים והמוחלשים שנאנסו והותקפו מינית.

יתרה מכך, מועצת הביטחון של האו”ם קבעה בהחלטה מספר 1820 משנת 2008 כי תקיפה מינית שמבצע בן לאום אחד בבן לאום שני באזור המצוי בסכסוך בין שני העמים, תוכר כפשע מלחמה. לא ניתן לטעון כי מועצת הביטחון של האו”ם היא גוף גזעני.

טענה שגויה נוספת היא שמדובר בחוק גזעני. אלא שבחוק לא מוזכר שום דבר שמכוון ספציפית לערבים. למעשה, החוק עובד לכל הכיוונים - גם כלפי ערבים, גם כלפי יהודים. יחד עם זאת, קשה להתעלם מכך שרבים מהמקרים שאנו שומעים עליהם מבוצעים על ידי גברים ערבים כלפי נשים יהודיות, והבעיה המובהקת היא שרשויות החוק לא התייחסו עד כה ובדקו אם קיים רקע לאומני למעשה.

במהלך קידום החוק הייתי קשובה מאוד לכל הגורמים שחיוו את דעתם, ובעיקר לחלק מארגוני הנשים שהביעו את התנגדותם הלגיטימית. אני מאוד מכבדת אותם וברצוני לנצל את הבמה כדי להפיג את חששותיהם. מדובר בחוק שהתבשל במשך שש שנים ולא נכתב ברגע. חוק שהושקעה מחשבה רבה בניסוחו כדי שסוף־סוף התופעה הזו תוכר וגם תיחקר. זהו תיקון חשוב מאוד ופורץ דרך שיסייע בעתיד לכל נפגעות ונפגעי תקיפה מינית ממניע גזעני ועל רקע מוצאם.