המציאות הביטחונית המורכבת, רמות הפשיעה, חופש הפעולה והתנועה של ארגוני הפשיעה, והאלימות נגד נשים, קשישים ונוער מביאים לפגיעה בתחושת הביטחון האישי של אזרחים וקהילות. נדמה שריבוי הזירות והאתגרים שאיתם מתמודדת משטרת ישראל בשנים האחרונות אינו נובע רק מבעיות תפעוליות ותקציביות דוגמת המחסור בשוטרים, אלא הוא תסמין לבעיה נרחבת יותר והיא היעדר תוכנית סדורה למאבק בפשיעה. הממשלה, הרשויות, גופי האכיפה והמשטרה בראשם, מאבדים אחיזה, וזה מוביל לאובדן מזדחל של האמון הציבורי.
עם זאת, בדומה לכל משבר, גם כאן צצות הזדמנויות חדשות ויש כבר מי שמשכיל לזהותן ולא רק בישראל. פעילות מחקרית של המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי וקבוצת “ניצבים בחזית”, זיהתה צורך הולך וגובר באמצעים טכנולוגיים שיכולים להגביר את תחושת הביטחון ולהתריע מוקדם יותר על היווצרות מצב מצוקה או סיכון אישי.
כשמצרפים לכך את מגמות החיברות והקישוריות, שבהן אנשים יכולים לשתף במידע את אנשי הקשר שלהם, הרי שהולך ונוצר מאגר מידע עצום, שמתבקש להוסיף לו שכבת בינה מלאכותית שתעבד ותנתח מסדי נתונים גדולים עם מגוון מקורות שונים, תחלץ תובנות בזמן אמת ותזהה מגמות ותקיש מהן לעתיד.
בינה מלאכותית תאפשר גם שימוש איכותי ויעיל יותר במערכות הניטור והבקרה העירוניות במטרה לזהות באופן אוטומטי התנהגות חריגה ולהתריע עליה, לקבל ולנתח דיווחי אזרחים באפליקציות השונות, להקצות משאבים ולהפנות באופן יעיל יותר את הגורמים המוסמכים לטיפול.
מכאן שלשימוש ביישומים התומכים בכך עשויה להיות תרומה מכרעת לתחושת הביטחון. ככל שגורמי האכיפה והרשויות המקומיות ישכילו לחבור לחברות טכנולוגיה וירתמו אותן לטובת שיפור ביצועים, הגברת אכיפה והידוק הקשר עם האזרח והקהילה, הדבר יגביר גם את תחושת הביטחון.
התרעות פיקוד העורף