האלימות סביבנו הולכת וגוברת. בימים האחרונים אנו רואים יותר ויותר מקרי אלימות בין בני נוער. קטטות בבית הספר, שיימינג בקבוצות הוואטסאפ, חרמות ונידויים חברתיים. כל כך הרבה דרכים שבהן בני נוער משפילים ופוגעים בחבריהם בלי להבין את ההשלכות של מעשיהם.
באופן אישי עברתי מכיתה א' ועד כיתה ו' נידוי חברתי. מצאתי את עצמי מחפש עם מי להיות בהפסקות, עם מי להיות אחר הצהריים. תמיד לא מצאתי והרגשתי לבד. האלימות הנפשית שחוויתי כבר לא מכתיבה את חיי, אבל הנפש תמיד תישאר מצולקת וכואבת.
החברה ישראלית, שיודעת כיצד לאתר רגעי מצוקה ולבוא לעזרה הנזקקים, כפי שראינו במשבר הקורונה, צריכה לגנות את האלימות הזו ולעשות הכל על מנת שמקרים כאלו לא יישנו.
כל יום אנו שומעים בחדשות על עוד נער שהתאבד מפני שעבר חרם, על נידוי חברתי, על ילד שלא רוצה להגיע יותר לבית הספר בגלל אלימות מזעזעת ועוד מקרים רבים. הגיע הזמן להפסיק עם זה. די.
אני מפציר במשרד החינוך להגביר את ההסברה במסגרות החינוך הבלתי פורמלי בקרב בני הנוער וברשויות המקומיות – כדי שהנוער ימצא מקום שייכות ומקום שירגיש משמעותי. שם זה המקום שאליו בורחים הילדים. גם אני, בתור נער שעבר נידוי חברתי, מצאתי שם את המקום שמקבל ואוהב אותי בלי שישפטו אותי.
התרעות פיקוד העורף