אף צד אינו חסין: הפגיעה במגילת העצמאות מפוררת את כולנו

עם ישראל לפות במאבק פנימי מרתק ומר על נשמת האומה. מרתק כי לראשונה מאז הקמת המדינה עולות מעל פני השטח במלוא חריפותן שאלות יסודיות שבמהומת ההקמה וההתבססות נדחקו הצדה לבירור עמוק ששעתו עוד תגיע.

ובכן היא הגיעה, ואנחנו שואלים את עצמנו מי אנחנו, מה אנחנו, איזו מדינה הקמנו כאן יחד בכוחות משותפים מתוך השממה, ולשם מה. מהו ייחודנו ומהו ייעודנו. אם בעבר המאבק היה על העצמאות הרי שהיום המערכה היא על העצמיות. מעצמאות לעצמיות. ומר, כי המאבק הפך למריבה קשה שבה דורשים חלק מאיתנו לא להתפשר אלא להכניע, שבה מוטלים בספק מנהגים ועקרונות שחשבנו אותם ליסודות הבית המשותף, ובה גם מתנפצים בזה אחר זה המכנים המשותפים והסמלים הלאומיים.

ומה יותר מכנה משותף וסמל לאומי ממגילת העצמאות? מראשית המאבק ניכס לעצמו צד אחד את מגילת העצמאות, בטענה שהכתוב בה, על פי פרשנות מסוימת מאוד כמובן, מוכיח את צדקתו. בימים האחרונים עונה הצד השני בפרשנות משלו, לפיה הכתוב מוכיח דווקא את צדקתו בוויכוח. והנה, אחרי צבא העם המפורק, אחרי החגים הלאומיים המחוללים, אחרי זילות השואה, עוד סמל לאומי עומד במתקפת מחץ.

חשבו על הנזק הנגרם למגילה, שעה שבה מבקש בית המשפט העליון להקנות לה מעמד ותוקף נורמטיבי ועל בסיסה לפסול חוק יסוד. חשבו על הנזק הנגרם למגילה, כאשר בתגובה נטענות טענות על כתיבתה בחופזה ועל כותביה, שלכאורה אינם מייצגים את העם.

זאת טעות קשה. כוחה של המגילה, כמו גם כוחם של הדגל, של ההמנון, של צבא העם, של החגים הלאומיים ושל יתר היסודות שלנו המאותגרים במלוא העוצמה בשנה האחרונה, הוא בכך שהם מעל לפוליטיקה ולקטטה. שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להתחבר אליהם ולשאוב מהם כוח וזהות, לפי המשקפיים שדרכם הוא מביט ולפי הפרשנות שהוא בוחר לתת להם. כוחם בקדושתם. המאבק סוער ויצרי וזה טוב. את האנרגיה עלינו לנתב לכיוונים בונים ומועילים, לא להסכים לכך שבסערת המאבק, ננתץ סמל לאומי אחרי סמל לאומי.

עם זקוק לסמלים לאומיים כדי להתלכד תחתם. הפגיעה הנמשכת בסמלים הלאומיים מפוררת אותנו מבלי שנשים לב. במידה רבה היא יותר מסוכנת עבורנו מהפגיעה בכשירות המבצעית של הצבא, או מהיחלשות הכלכלה, ממשיכת כספים או מהוצאת דיבת הארץ רעה.

הרי כולנו, מכל הצדדים, רוצים לחזור בתום המאבק אל מה שהיה ביתנו. נמשיך כך ותהא ההכרעה אשר תהא, לא יהיה לנו לאן לחזור. תחילת הסוף. הניחו לסמלים, הניחו לצבא העם, הניחו להולכים, הניחו לחגים הלאומיים, הניחו לרפרור הבלתי נסבל לפשיזם, לנאציזם ולרייך השלישי. למען השם, הניחו למגילה.

הכותבת היא מנכ"לית הקרן למנהיגות ציונית