את שישי עברנו ואז התעוררנו לשבת, 7/10 חמישים שנה אחרי. הטלפון מהטייסת לא איחר להגיע ומאז לא ראינו אף שידור, שום כתב ואף לא מהדורה אחת. מותר להיות עצוב וטבעי להיות מאוכזב. אסור לחוש חוסר אונים! חלום המזרח התיכון החדש התמלא בעשן ווילון יורד עכשיו על חלון הזמן הבינלאומי, זה שהניע והכתיב את מדינת ישראל לפעול בשנים האחרונות מול הטרור בגזרות השונות.
זה הסמן לסנן את התמונות ולצאת לקרב, להגדיר מטרות, להציב יעדים ולעצור את הזמן. רק ההשגים המבצעיים יכריעו ולא מועצת הבטחון, קודם ראשי הנחש ולא אזרחים תמימים, תשתיות שטופחו בכספים קטרים יחזרו אחורה בזמן ומדינת ישראל תתקלח במים קרים עד שכולנו נתעורר כי מוכנות היא אינסופית ואיננה קשורה לאופק מדיני, החיים על החרב ימשכו כאן עוד זמן רב ואנחנו נעשה כל מה שידרש, בסדיר ובמילואים, יחד ולראשון ויכוח לא עד שיושג שקט, אלא עד שתושג מציאות חדשה.
איש איש בחלקו, כל אחד ואחת ותרומתם למאמץ הישראלי לחיות בבטחון ובכבוד במדינת ישראל. זה הזמן להתנדב למי שעוד לא העיז וזה הזמן להתעלות מהמחלוקות למי שעוד לא הבין את המשמעות של ביחד.
הניצחון אינו ברור וגם ההכרעה, אולם זה בדיוק הזמן להגדיר את שניהם מחדש, לקום לתקופה קשה ולממש את שניהם בו זמנית, גם חמישים שנה אחרי, זה לא מאוחר.
התרעות פיקוד העורף