ההפך מההכרעה: הממסד המדיני נתן משקל רב מדי לאסכולת אוסלו

מ־29 בספטמבר עד 6 באוקטובר 2023 חגג עם ישראל את חג הסוכות באווירה רגועה, בהשראת הערכות הצמרת הביטחונית שחמאס וחיזבאללה מורתעים, כאשר הופתע על ידי מתקפת טרור בזק שקטלה כ־1,200 אזרחים וחיילים, כ־140 חטופים וכ־2,000 פצועים. היכן טעינו?

גורמים בכירים בממסד המדיני והביטחוני מתעלמים מהעובדה שתהליך ההשלמה של מדינות ערב עם קיומה של ישראל אינו מאפיין את הפלסטינים. עקירת הישות הציונית “הכופרת” היא תנאי מוקדם להגשמת החזון הפלסטיני, כפי שמתועד במערכת החינוך שלהם, אמנות הפת”ח (1959) ואש”ף (1964) המחייבות את הרשות הפלסטינית, האדרה רשמית ופומבית של טרוריסטים, וההתנהלות הפלסטינית ב־100 השנים האחרונות.

הם אף התייחסו לחמאס כאילו היה שותף לתהליך המשא ומתן על הפסקת אש ולא יעד להדברה; כאילו רווחת ערביי עזה בראש מעייניו; כאילו מחווה כלכלית ודיפלומטית עשויה לשכנעו לכבד הסכמים, לאמץ דו־קיום בשלום ולזנוח את חזונו הפנאטי־חיסולי; וכאילו הוא מורתע. הם התעלמו מהעובדה שטרור רואה במחוות אות להתרופפות המחריפה את הטרור. הם התעלמו מאופיו האפוקליפטי של חמאס, המאפשר לו לספוג מהלומות קטלניות; מהעובדה שהפסקות אש אינן ביטוי להרתעה אלא מנוף לשדרוג יכולות טרור, שאינו מונחה־ייאוש, אלא מונחה תקווה להכרעת הישות הציונית, ובעל אופק מדיני המנוגד לדו־קיום בשלום.

גורמים בכירים אלו מעניקים משקל רב ל”אסכולת אוסלו” כפי שפורסמה בספרו של שמעון פרס “המזרח התיכון החדש”, בניסיון לעצב מחדש את יעדי הצבא ואת ההתייחסות למזרח התיכון הוולקני והאלים: "הסדר העולמי החדש אינו מוביל למלחמות" (עמוד 80); "עלינו להקים מזרח תיכון חדש, ובמסגרתו השלום יהיה מרכיב ביטחון עיקרי" (עמוד 84); "עלינו להתמקד במזרח התיכון החדש ובמהות החדשה של הביטחון, ולהימנע מהתמקדות בניצחונות ומלחמות העבר שחלפו מהעולם ללא־שוב" (עמוד 85); "כל מלחמה שתפרוץ תהיה לשווא" (עמוד 52); "אנו ממשיכים להתכונן ללחימה, אך לא עושים זאת כדי לפתוח במלחמה, אלא כדי להדוף מתקפות ולהגן על השלום" (עמוד 69); "העומק האסטרטגי מאבד מחשיבותו, אך הדו־קיום בשלום מכה שורשים.... המשמעות של 'גבולות רכים' היא שאין צורך להציב צבא לידם" (עמוד 174); "עלינו לשאוף לפחות נשק ויותר אמונה [בשלום]. 'גבולות רכים' מקילים על השגת השלום ויסייעו לעמוד בפני תקופות סוערות" (עמוד 174)".

"אסכולת אוסלו" והכרעת הטרור הם דבר והיפוכו. האחרונה מחייבת את הצבא לעסוק אך ורק בשדרוג כוח ההרתעה, שהוא המרכיב המרכזי של ביטחון לאומי, הנתיב להסכם שלום אפקטיבי והמניע הקריטי להתקרבות סעודיה לישראל.