מדינת ישראל הופתעה על ידי חמאס. טרוריסטים חדרו לישראל, וביצעו מעשי רצח מזוויעים באזרחים, במספרים בלתי נתפסים. המחדל של ישראל ברור. כשל של הדרג המדיני והדרג הצבאי. בדעת ישראל לשנות את המשוואה: לא עוד התקפות של חמאס, כי אם מיטוטו. מיטוט אינו כיבוש עזה. ועדיין, האם יהיו לחברה בישראל אורך הרוח ועוז הנפש לשלם את המחירים הכרוכים בכך?
במלחמת לבנון השנייה, בדרג המדיני וגם בדרג הצבאי הייתה רתיעה גדולה ממהלך קרקעי רחב שיכלול כיבוש. זו לוותה באמונה של מרבית הפיקוד הבכיר שדי בכתישה ממושכת באש בלבד ללא הכרעה ברורה של מהלך קרקעי רחב לצד חתירה למשא ומתן מדיני. הדבר הוביל לדשדוש ולכניסה קרקעית מאוחרת שהיוו כשל חמור. אליו התווספה העובדה כי לא נקבע מתווה יציאה ברור.
ישראל 2023 פועלת עקב בצד אגודל – לא בדשדוש - ולא בכדי. בחינת האפשרות להתלקחות רב־זירתית, ההתחפרות של חמאס, המונה רבבות טרוריסטים, במנהרות ובתוך בניינים מעורבים באזרחים, הרצון של ישראל בפינוי צפון עזה מאזרחים טרם הכניסה הקרקעית, ביחד עם המאמצים לאיתור ושחרור השבויים, ושמירה על דעת עולם חיובית, מאלצים אותה לפעול בזהירות. כל זאת בתנאי שהיעד לא ישתנה: מיטוט חמאס ולא פחות.
אסטרטגיית ה"עקב בצד אגודל" עלולה לגבות מחירים כבדים מישראל, חלילה אבידות בנפש, משבר כלכלי, ופגיעה בחוסן הלאומי. משכך, היא מחייבת מתווה יציאה משמעותי, ואני לא מדבר על מיטוט חמאס, זה ברור כשמש. על ישראל לחתור למתווה יציאה מדיני שהוא לא פחות מנורמליזציה אפשרית במזרח התיכון. כזאת שתחזיק זמן.
לא מן הנמנע כי בתום המלחמה ומיגור חמאס ייפתח חלון הזדמנויות לשינוי פני המזרח התיכון. כזה שיכלול נורמליזציה עם סעודיה. הפעם לא ניתן יהיה להתעלם מהרשות הפלסטינית, ותידרש פעימה נוספת בקידום האינטרסים שלה, דבר שעלול להביא לפירוק ממשלת החירום הלאומית. האם החברה הישראלית בשלה לכך?
חלון הזדמנויות היסטורי עשוי להיפתח לטובת ישראל, ארצות הברית, סעודיה, ירדן, לבנון ומצרים, ולכך לא יסכימו איראן, חמאס, חיזבאללה, קטאר, רוסיה וסוריה. ובינתיים ישראל משנסת מותניים בתעצומות נפש עילאיות לקראת המערכה המורכבת שלפניה.
התרעות פיקוד העורף