השימוש בטכנולוגיה שקרס: מבט מעמיק על מחדלי השבת השחורה

תפיסת הביטחון של ישראל מפני איומי הטרור על גבולותינו נשענה במידה רבה על טכנולוגיות מתקדמות. ב-7 לאוקטובר למדנו, בדרך כואבת במיוחד, שאמצעים טכנולוגיים, טובים ככל שיהיו, שאינם מגובים בכוח אש משמעותי, לא נותנים מענה כנגד כוח קומנדו מצויד היטב, המשתמש בטכנולוגיות זולות אך יעילות ומוכן לקרב התאבדות.

תחקיר מעמיק של המחדל הנורא של ה-7 לאוקטובר יתחיל אחרי המלחמה ויימשך לאורך שנים.  בינתיים, כבר עולים קולות המצביעים על הסתמכות יתר על טכנולוגיות כאחד הגורמים העיקריים לכישלון.  הם קוראים לצמצום דרסטי של ההשקעה בטכנולוגיות עילית על חשבון הגדלה ניכרת של ההשקעה בכוחות לוחמים (הכשרתם, ציודם והצבתם).  אימוץ מסקנה זו יהווה טעות אסטרטגית קשה שתוצאותיה עלולות לפגוע בנו קשות.

מבט מעמיק יותר על מה שהתרחש בשבת השחורה מצביע על כך שלא הטכנולוגיה היא זו שקרסה אלא  השימוש בה בשלושה מתוך ארבעת רכיבי מערך הבטחון ( הרתעה, התראה והגנה).  ההשקעה בטכנולוגיה במרכיב הרביעי (הכרעה), הוכיחה את עצמה היטב בתווך האווירי והימי ועומדת כעת במבחן בתווך הקרקעי. להלן כמה דוגמאות:

● טכנולוגיות מתקדמות בהן השתמשנו לצורכי הרתעה – בדגש על סיכולים ממוקדים ברחבי המזה"ת (איתור, מעקב וחיסול) -- עבדו כהלכה כאשר הן הופעלו אבל מידת השימוש בהן פחתה מאוד בשנים האחרונות.

● תמהיל לא נכון של טכנולוגיות תקשורת וחישה מסוגים שונים ובעיקר פירוש שגוי של תפוקותיהן פגעו קשות ברכיב ההתראה.  עפ"י פרסום זר, יחידה 8200 הפסיקה לצותת לטלפונים של חמאס כשנה לפני המתקפה אחרי שמישהו הגיע למסקנה שזה מיותר.

● הפעלת הטכנולוגיות ברכיב ההגנה לקתה בכמה ליקויים קשים.  מצלמות נייחות שהוצבו ע"ג מגדלים הושמדו בקלות ע"י רחפנים פשוטים וקטלנים;  המכשול קרקעי לא מנע עקיפה אנכית ע"י מצנחי רחיפה ממונעים;  ריכוז השו"ב לחמ"ל אחד ללא יתירות מבצעית ע"י חמ"ל "צל" נוסף והצבתו בבסיס מנהלי לא מוגן בקרבת הגבול, הביא לנטרולו בזמן הקריטי בו הוא היה צריך להכווין כוחות מתמרנים אל נק' החיכוך;  הכוח הסמלי שהוצב בסמוך לגבול נשטף במהירות ע"י אלפי מחבלים שהגיעו רכובים על טנדרים ואופנועים, ועוד.

הטכנולוגיות בהן השתמש צה"ל בשלושת רכיבי הביטחון לעיל נחשבות מהטובות מסוגן בעולם.  כל אחת מהן בפני עצמה פועלת מצוין. אבל תורת הלחימה לפיה הן הופעלו, הפרשנויות שניתנו לתפוקות מהן והאופן בו הן חוברו זו לזו נכשלו.  בימים אלו בהם צה"ל עובר ממגננה להתקפה חשוב לזכור כי מחיר הניצחון, כואב ככול שיהיה, עדיין יהיה קטן בהרבה לעומת תסריט בו אין לישראל יתרון טכנולוגי. יתרון זה עונה על שני חסרונות מובנים המאפיינים את ישראל:

● נחיתות כמותית.  כוחות צה"ל אמנם גדולים בהרבה מכוחו של חמאס אבל אנחנו נמצאים בנחיתות כמותית חמורה ביחס לכוח המצטבר של כלל אויבנו (קואליציה אירנית בשיתוף חיזבאללה, סוריה, עירק, תימן ועוד).  חסרון זה ליווה את צה"ל מקום המדינה וימשיך ללוות אותנו גם בעתיד.

● רגישות לחיי אדם – בניגוד מוחלט לאויבינו, החברה הישראלית מתקשה לקבל אבדות של חיילים (בקרב או באימונים) ומוכנה לקבל עסקאות לא פרופורציוניות של החלפת אסירים בשבויים.

הדרך היחידה להתמודד עם חסרונות אלו היא ליצור יתרונות טכנולוגיים משמעותיים באמצעותם נוכל להכריע את הקמים עלינו להורגנו. הבה לא נקפוץ למסקנות חפוזות שייפגעו ביתרונות הטכנולוגיים שלנו.  נלמד את לקחי הכשלון, נקבע נקודת עבודה אחרת באיזון בין הגורם האנושי לטכנולוגיה, נתקן את הדרוש תיקון בתורת הלחימה שלנו ונצא מן המשבר הנוכחי חזקים ומוכנים יותר אל מול אתגרים ועימותים פוטנציאלים עתידיים.

ד"ר בועז גולני הוא פרופסור בטכניון. הוא שימש בשורה של תפקידי ניהול בטכניון וכן כיועץ וחבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים שונים.