האם ארצות הברית תפנים שמשטר האייתולות פועל להחלשתה והכנעתה, ואינו שותף למשא ומתן דיפלומטי?
למרות פייסנות ארצות הברית, איראן נחושה להכניע את "השטן הגדול האמריקאי", ומסייעת לחמאס, חיזבאללה והחות'ים לזעזע את המזרח התיכון, להכשיל את מאמצי ארצות הברית לגבש ציר משותף עם סעודיה וישראל, ולפגוע במעמדה בעולם.
מאז עלייתו לשלטון, הפך משטר האייתולות למוקד להפצת טרור, סמים ומערכות נשק מתקדמות, ולמקור מוביל של סיוע לעשרות ארגוני טרור במזרח התיכון, מרכז אסיה, אפריקה ודרום ומרכז אמריקה, כדי להחריף את אי־היציבות, להפיל משטרים ערביים־סוניים ופרו־אמריקאיים ולחזק ממשלות וארגונים אנטי־אמריקאיים. אבל ארצות הברית נאמנה לאופציה הדיפלומטית, למרות שהיא מעניקה הישגים צבאיים, פיננסיים ודיפלומטיים לאייתולות. היא מגיבה באיפוק מקרין חולשה ליותר מ־100 התקפות איראניות על מתקניה במזרח התיכון, לא מסתירה את השתוקקותה להסכם גרעין נוסף, וגם הסירה את רוב הסנקציות על איראן.
הסרת הסנקציות הזרימה לאייתולות למעלה מ־100 מיליארד דולרים, משדרגת את התמיכה בארגוני טרור, ומחריפה את האיום על ישראל ובעלות ברית ערביות של ארצות הברית.
האייתולות וחיזבאללה רואים באמריקה הלטינית את הבטן הרכה של "השטן האמריקאי הגדול", ולכן מגבירים את שיתוף הפעולה עם ברוני סמים של מקסיקו, קולומביה, בוליביה וברזיל, ארגוני טרור וממשלות אנטי־אמריקאיות בדרום ומרכז אמריקה. לאחרונה הם העמיקו את נוכחותם במקסיקו.
לפי ד"ר ירון פרידמן, מומחה לאסלאם באוניברסיטת חיפה, משטר האייתולות הוא מונחה חזון בן 1,400 שנים, המתמקד ב"בוגדים המשומדים" הסונים ובתרבות "הכופרת" המערבית יותר מאשר בישות ה"כופרת" הציונית. שורשי החזון הם לקחי "קרב כרבלא" משנת 680 לספירה, החיים ובועטים ב־2023. במרכז החזון רצח חוסיין בן עלי, נכד הנביא מוחמד והאימאם השלישי, על ידי יזיד, הח'ליף הסוני, המהווה טראומה מעצבת עבור השיעים, שמקיימים טקס אזכרה שנתי להשרשתו בתודעתם. "קרב כרבלא" השריש בתודעה השיעית את הנכונות לנקמה והקרבת חיים, והביא לקרע סוני־שיעי, צבאי ודתי, המזעזע גם היום את המזרח התיכון. הרוב הסוני משוכנע שהמיעוט השיעי נחוש להשתלט על האסלאם ולנקום את רצח נכדו של מוחמד, כפי שכמעט קרה במאה ה־10 וה־11 וגם במאה ה־16 כאשר איראן הפכה למדינה שיעית.
משטר האייתולות מתמקד בייצוא המהפכה האסלאמית־שיעית, השואפת להפיל כל משטר "משומד" (סוני), להכניע את "הכופר" המערבי, ובמיוחד את "השטן הגדול האמריקאי".
האם ארצות הברית תתמיד באופציה הדיפלומטית למרות כישלונה בשכנוע משטר האייתולות לאמץ דו־קיום בשלום וכיבוד הסכמים, ולזנוח חזון פנאטי, מגלומני ואפוקליפטי תמורת בוננזה פיננסית ודיפלומטית? האם ארצות הברית תזנח את האשליה שאפשר לבסס את המדיניות כלפי האייתולות על ערכים מערביים, תוך התעלמות ממרכזיות "חזון כרבלא" בתפיסת העולם של האייתולות? האם ארצות הברית תפנים שמשטר האייתולות פועל להחלשתה והכנעתה, ואינו שותף למשא ומתן דיפלומטי אלא יעד להחלפת משטר ולאופציה צבאית?