עם כל החשיבות, בסופו של יום חיל האוויר הוא גורם מסייע לכוחות הקרקע

מלחמת "חרבות ברזל", או בשמה השגור בציבור, “מלחמת ה־7 באוקטובר”, הוכיחה שוב במחיר נורא וכואב, כי אין תחליף לגורם האנושי בצבא כלשהו ובצה”ל בפרט. אמצעים טכנולוגיים הם בעלי משמעות גדולה בניהול קרב, אך שום מצלמה או מחשב אינם תחליף לצוות טנק או לכיתת נמ”ר.

עוד מתגלה בעצם ימים אלו, כי עם כל החשיבות והעוצמה האדירה של חיל האוויר וכוח האש האדיר שלו, הוא בסופו של יום רק גורם מסייע לכוחות הקרקע. במשך שנים השתלטה על צה”ל דוקטרינת מתן עדיפות לטכנולוגיה ולחיל האוויר תוך הזנחה של מי שנקראים “הירוקים” - צבא היבשה, ואני מוסיף את "השחורים” הטנקיסטים – אלו שהצילו את מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים. גם אז, לפני 50 שנה, חשבו שהטכנולוגיה (או בשמה אז “האמצעים המיוחדים להגנה על התעלה”, כלומר טכנולוגיה המבעירה את מימי תעלת סואץ, שברגע המבחן כמובן שלא פעלה) תציל אותנו. גם אז ההישענות על חיל האוויר והתפיסה כי יוכל למנוע פלישה מצרית לא עמדה במבחן למרות מעשי גבורה והקרבה עילאיים של טייסי חיל האוויר.

למזלנו, לפני 50 שנה לא היה מי שחשב שפג תוקפו של חיל השריון והחליט לפרק חטיבות ולקצר את ימי האימונים של אנשי הצוות. אילו חלילה הייתה נוהגת צמרת צה”ל ב־1973 כמו זו של השנים האחרונות והשריון היה מסורס ומקוצץ, כנראה שתוצאות מלחמת יום הכיפורים היו שונות ואסוניות.

במלחמת אוקטובר 2023 שוב מתברר כי “השריון עושה היסטוריה” וכל מספידיו אוכלים את ניירות ההספד. השריון שב להיות במהלך המלחמה “חיל המערכה העיקרי” של צה”ל. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יפנימו עובדה זו ובהקצאת המשאבים לצה”ל יזכרו זאת.