כשהתותחים רועמים, המוזות ממש לא שותקות. להיפך. הן עובדות בשיא עוצמתן. כולם כבר יודעים שהמשפט המקורי, שנכתב אי-אז בתוך טקסט של מחזה יווני, שובש והחליף צורות, ובכל מקרה לא התייחס לאמנות ואינו משקף מציאות; ההנחה שבעת מלחמה, נאלמת הרוח והיצירה האמנותית דוממת, היא הנחה שגויה מן היסוד.
תיאטרון הקאמרי, כמו רבים, התגייס למערכה במגוון דרכים ואמצעים. מול ילדים ואזרחים וכמובן עם חיילים בכל רחבי הארץ. אנשינו מחבקים את כולם באהבה, במסירות ומכל הלב. כעת, אחרי למעלה מחודש של עצב אינסופי, אנו נערכים ומתכוננים להדליק שוב גם את אורות הבמה, לחזק את הרוח באולמות ובעולמות.
מותר לכנות זאת אסקפיזם, אך זאת אינה בריחה ממציאות, כי אם הסחת דעת חיובית. במציאות שבה חיילים נהרגים ושכנים וחברים ומקורבים נורים, ומופגזים ונהדפים מבתיהם בלי היגיון ובלי שום סיבה, העיסוק בתרבות נראה כמו בריחה אל עולם דמיוני, אל גיבורים ספרותיים, אל מילים מנותקות. אך לא היא בלבד. צפייה והאזנה ברצף מחזורי בבעלי דרגות, בפרשנים וביועצים חמורי סבר, שמדברים על הכול ועל כלום, אינה העיסוק הראוי יותר במרחב הרוחני הצר, שעוד מאפשר לנו לפעמים לנשום ולשאוף אוויר צח.
התרעות פיקוד העורף