מה קרה פתאום שמדברים על זה הרבה? גילו את אמריקה. במדינה הנחשבת כשיא התרבות, האנטישמיות חוגגת ברחובות. בגלל מחדל של שנים הגובל בשיתוף פעולה, נשיאות אוניברסיטאות מהשורה הראשונה זומנו לשימוע בקונגרס ונשאלו מה הן עושות, וליתר דיוק מה הן לא עושות, נגד המעשים האנטישמיים בקמפוסים שלהן. מילאו את פיהן מים. נשיאה אחת הסתלקה מתפקידה, אבל זה לא מספיק. המכתב שהיא קיבלה מהבוסים שלה הוא שיא של תקינות פוליטית. אין מילה של מחאה על אוזלת ידה. ומה עם האחרות? ומה עם מוסדות אחרים שנוקטים אותה מדיניות?
גל האנטישמיות הנוכחי לא נולד אתמול ולא מכלום. גלי הים העצומים שעליהם גולשים נועזים מראים את כישוריהם נולדים רחוק מאוד מהמקום ורק קרוב לחוף מתפתחים. והנמשל: גלי אנטישמיות בעולם הם גלי עומק.
אחינו היהודים באמריקה או באירופה, לכו בראש מורם והיאבקו בכל האמצעים העומדים לרשותכם - פרסומים, הפגנות, קשרים פוליטיים. תחזקו את אנשי הציבור התומכים בישראל. סור מרע, ועשה טוב. הפגנת ההזדהות הגדולה בוושינגטון הייתה חשובה, אבל לא סוף פסוק. יש להמשיך במאמץ. חשוב: הפנו את תרומותיכם למאמץ הישראלי, נצטרך הרבה תמיכה בשביל חיילינו הפצועים ומשפחות הנופלים.
ועוד: הצטרפו למדינת ישראל. שלחו את ילדיכם ללמוד כאן. אפילו אם לא הכל ורוד, האסימון נפל אצל פוליטיקאים ואנשי אקדמיה רבים.
התרעות פיקוד העורף