המחיר שאנו משלמים על הזנחת המאבק באנטישמיות על ידי ממשלות ישראל בעשור האחרון, עדיין לא הגיע לשיאו. התמונות מהימים האחרונים מאוניברסיטת קולומביה וקמפוסים נוספים ברחבי ארה״ב הן רק קצה הקרחון. המשמעות שלהן לעתיד הקשר בין ארה״ב לישראל היא דרמטית.
באוניברסיטאות הללו לומד הדור הבא של ההנהגה הפוליטית והכלכלית של אמריקה ולמדינת ישראל אין את הפריבילגיה להזניח את הקמפוסים הללו לתעמולה אנטישמית, אנטי-ציונית השוללת את קיומה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. ישנם רגעים שנראה שהקרב הוא אבוד, אך זה לא המצב. בישראל ידעו להתמודד עם האתגרים הללו בעבר, אך הדבר מחייב נחישות ויוזמה וגם הקצאת משאבים.
כשנושא המאבק באנטישמיות נכנס לתחום האחריות של כל כך הרבה משרדי ממשלה מומצאים, אז בסוף אף אחד לא עושה כלום ואת המחיר משלמים כולנו. בכל דיוני וועדת העליה, הקליטה והתפוצות בראשותי, שעסקו במאבק באנטישמיות, הגיעה הממשלה עם מסר מבולבל, הרבה מצגות ומעט תוצאות.
למרות הזמן הרב שעבר מאז ה-7.10 והפער העצום שנוצר בהסברה הישראלית לטובת ההסברה הפלסטינית, ישנה אפשרות ליצור שינוי, אבל בתנאי שנתחיל לפעול עם תכניות אב מסודרות ומתוקצבות, עשור קדימה, לפחות. על ממשלת ישראל להגדיר כמה יעדים ברורים וקריטיים על מנת להפוך את הקערה על פיה ולהתחיל להשיב מלחמה אמיתית נגד האנטישמיות הגואה:
התרעות פיקוד העורף