אובדן השליטה ותחושת הביטחון, צפייה רפטטיבית בתיעודים מהטבח, חוסר וודאות בנוגע להווה או לעתיד, תחושות חרדה ואימה מתמשכים, הפגנות, עסקאות חטופים שלא מתממשות, חיילים שנהרגים על בסיס קבוע, יישובים לא ממוגנים – כל אלו ממשיכים לפגוע בבריאות נפשם של אזרחים, שמוצאים עצמם נשענים על מעני בריאות הנפש, שהיו רחוקים מההיקף הדרוש גם בימים שלפני המלחמה.
הדבר המתבקש והפשוט היה לספק הקלות במרשמים לקנאביס רפואי, שכרגע, עדיין נמצא בקטגוריית הסמים המסוכנים. כדי להשיג אישור שכזה יש לעבור תהליך מייגע עד בלתי אפשרי של בירוקרטיה מהגיהנום, מה שגורם לרבים מאנשים שזקוקים לעזרה, לטפל בעצמם בצורה פרטית ואף להוציא מכיסם סכומים לא מבוטלים של כסף.
בשנים האחרונות השיגו מחקרים תוצאות טובות באשר להשפעת מריחואנה רפואית על הלומי קרב, אך למרות זאת, אישור השימוש בה התעכב בשל העלות הגבוהה שנדרשה למחקר מקיף נוסף במשרד הבריאות. למה צריך מחקר נוסף? לא ברור. כי השימוש במריחואנה, על פי המחקרים, שיפר משמעותית את מצבם של נפגעי הלם ורק 0.3% מהנבדקים פיתחו תופעות לוואי.
בעוד שעבור תרופה רגילה עלינו לפנות לרופא משפחה או רופא מומחה להשגת מרשם, במקרה של קנאביס עלינו לפנות לרופאים מורשים על מנת לקבל רישיון ורק התהליך המייגע הזה יכול לגרום לבן אדם להתמוטטות עצבים.
ניצולים, חטופים, חיילים, צוותים רפואיים, זק״א, ומופנים אשר חוו זוועות שהמוח האנושי לא יכול לתפוס, במידה והיו רוצים להשיג אישור לקנאביס, היו נאלצים לעבור דרך מעייפת שגם בסופה, כנראה, לא יאושר להם השימוש בצמח, כי פוסט טראומה היא אחד הקריטריונים אשר הכי קשה לקבל עבורם מרשם.
מחקר שנערך חודש אחרי מתקפת חמאס, מצא ששליש מהישראלים סבלו מתסמיני פוסט-טראומה. על פי ממצאי המחקר, 34% מהנשאלים שלא נחשפו באופן ישיר או במעגל הקרוב לאירועים, עדיין סבלו מתסמיני פוסט-טראומה, ובקרב מי שאיבדו אדם קרוב במתקפה, היה שיעורם 50%. החשש הוא מפני התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית אצל רבים.
אז כן, גם טיפול נפשי מציל חיים, ולכן, כמו שידעו להנפיק אישורים מיוחדים לנשק, אין סיבה שלא ירחיבו את אישורי הזכאות לשימוש בקנאביס לכמות הלא הגיונית של הסובלים מפוסט טראומה.