משפחות החטופים עוברות טלטלה אינסופית וזעקתם הולכת ומתגברת. בנוסף, בצפון הירי על יישובנו נמשך וגורם יותר ויותר נזקים ברכוש ובנפש. ממשלת ישראל אינה מהווה הנהגה שמסוגלת לתת תשובות מספקות לציבור המוטרד והדואג. ראש הממשלה מתבטא ומדברר עצמאית, לעתים קרובות במנותק להחלטות הקבינט שבראשו הוא עומד, ורק גורם ליותר בלבול ומבוכה.
מתקבל הרושם כי את הנעשה באזורנו מנהלים אויבינו ומדינות כמו קטאר, מצרים וארצות הברית, ולא מנהיגינו וראשי מערכת הביטחון. בעת שנמתחת ביקורת ציבורית נוקבת נגד מינויי האלופים בצה"ל שביצע הרמטכ"ל, ומעכבים מינויי ראשי אגפים על ידי ראש השב"כ, ראשי המדינה שותקים. לא ייתכן שאלה שנושאים בעול הקרבות ובנטל הכבד ייוותרו לבדם ולא יזכו לגיבוי ולתמיכה מהדרגים הממונים עליהם. זוהי חרפה ובושה שאין למעלה ממנה.
הכל הפוך, מוזר ובעיקר - לא מובן. מצב מייאש, מדכא, ובעיקר - ללא מוצא וללא פתרון כלשהו. איני זוכר תקופה כה מייאשת וחסרת מוצא כמו התקופה הנוכחית. הגיעה העת להחליט החלטות קשות ולהחזיר את מדינת ישראל לתלם של יציבות ותחילתה של תקווה, שיעצבו את גורלנו ויחזירו את כולנו לחיים נורמליים ושפויים.
נראה כי ההרכב הנוכחי של הנהגתנו מתקשה לעשות זאת, ולכן הגיעה העת להחליפה.