שאלת "היום שאחרי": גלנט חשף את מערכת הביטחון במערומיה | גנור

לחטא הנורא של היעדר “היום שאחרי" שותפה גם מערכת הביטחון על כל רבדיה, שלא הציבה את שליטתנו בנושאים ההומניטריים כחלק מתוכנית המלחמה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
גלנט הלוי וביבי
גלנט הלוי וביבי | צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון
2
גלריה

לדאגה הזו צריך לצרף גם את המערכת הביטחונית על כל זרועותיה, שיחד עם הממשלה הזו הוכיחה לנו מאז ה־7 באוקטובר באיזה ליקוי מאורות היא מצויה, כשכשמונה חודשי מלחמה עדיין לא ברור לה מה הוא היעד הסופי של המלחמה ואיך תיראה רצועת עזה ביום שיוחלט על הפסקת הלחימה. לא מדובר רק בחוסר תבונה צבאית ומדינית, אלא בחידלון נורא בכל מה שקשור לתורת הלחימה.

“הפרד ומשול” הוא מונח עתיק שמשמעותו צירוף של פסיכולוגיה מדינית ואסטרטגיה צבאית ונולד בימי הקיסרות הרומית, ושעליו ביסס לפני כ־500 שנה ניקולו מקיאוולי את ספרו “על אמנות המלחמה”, כשאין ספק שאילו אחד מאותה הנהגה מדינית וצבאית היה קורא ולומד משהו מהספר ופועל ליישם משהו ממנו, לא היינו מדברים היום על “היום שאחרי” ומצבנו היה שונה לחלוטין.

השר יואב גלנט בביקור בסוללת כיפת ברזל בצפון
השר יואב גלנט בביקור בסוללת כיפת ברזל בצפון | צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון

כבר בימי קדם הבינו שפילוג האויב הוא הגורם המרכזי שאמור להביא למיגורו. אבל לא צריך להרחיק עד לשם. הדוגמה הטובה ביותר היא ההתנהלות של ישראל וצה”ל במלחמת ששת הימים. השתלטנו במהירות על ערים מרכזיות ביהודה ושומרון, כמו רמאללה, שכם, ג’נין, טול כרם, חברון וכו’, וכך גם ברצועת עזה וחצי האי סיני. למרות המהירות, מיד לאחר הכיבוש מונו לכל עיר מושלים צבאיים דוברי ערבית עם צוות של עוזרים שנתנו מיד מענה הומניטרי לתושבים ובכך יצרו המשך שלטון תחת דגל חדש, מה ששידר לאוכלוסייה המקומית העוינת כבר מהרגע הראשון שיש כאן בעל בית חדש ששולט במצב ביד רמה לא רק במובן הצבאי.

זה מה שהיה צריך לקרות מיד אחרי שצה”ל החל את התמרון בתוך רצועת עזה. לאחר ההשתלטות על מקומות כמו בית לאהיא, בית חאנון, ג’באליה בצפון הרצועה, וכמובן גם במקומות הכינוס הגדולים בדרום הרצועה, שם התרכזו רוב תושבי הרצועה בהוראה והכוונה של צה”ל. המושלים הצבאיים היו אמורים להיכנס ולתפוס את מקומם בתוך הערים ומחנות הפליטים, לנהל את חלוקת הסיוע ההומניטרי ולהוות כתובת ואוטוריטה לאותם תושבים שלא נעו דרומה. בכך היינו מונעים מחמאס להשתלט על הסיוע ההומניטרי ולהמשיך לנהל ולהתנהל בתוך הרצועה תוך כדי מלחמה כאילו שצה”ל לא שולט במקום.

הקונספציה הזו הייתה אמורה לפעול ולהתנהל עד להקמת מנגנון הקבע של מנהל אזרחי יציב ורחב לניהול כל הרצועה, בתיאום ושיתוף עם האמריקאים, האירופאים, מדינות ערב כמו סעודיה, מצרים, ירדן וקטאר והרשות הפלסטינית. מנהל אזרחי כזה, שהיה מקבל מהמושלים הצבאיים תשתית מסודרת על מנת שיהווה חלופה יעילה ונכונה לשלטון חמאס, היה מספק את צורכי שני מיליון העזתים, ובעצם כך מוחה מעל פני האדמה את שלטון חמאס. כל זאת תחת המטרייה הביטחונית של צה”ל.

אילו היו מפעילים את המערכת הזו כבר מהיום הראשון ללחימה, לא היינו מדברים היום על “היום שאחרי”. בכירי חמאס היו חשים היטב שזמנם עבר ושהתנאי היחיד לשרידותם הוא קבלת כל הדרישות של ישראל - להשיב את החטופים, לצאת מהמנהרות והמחילות ולהניח את הנשק. העובדה שלמרות ההצלחה הצבאית הותרנו את המשילות בידי חמאס היא המקור לכישלון שבו אנו ניצבים היום. לחטא הנורא הזה שותפה גם מערכת הביטחון על כל רבדיה, שלא הציגה את השליטה שלנו בנושאים ההומניטריים בפני הממשלה כחלק מתוכנית המלחמה.

תגיות:
רצועת עזה
/
יואב גלנט
/
מלחמת חרבות ברזל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף