כמה ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מידידה: “חייבת לשאול אותך, יוסי, האם אתה מרגיש נוח עם התמונה הזאת?”. השבתי: “התמונה אכן קשה. אבל אילו הייתי ערבי־פלסטיני לא הייתי מרגיש נוח שמנצלים את נכותי, ומשגרים אותי להצטלם ולספוג כדור”.
אותה ידידה היא העיתונאית והסופרת נעמי לויצקי, אשר בשבוע שעבר הלכה לעולמה, בגיל 77. ידידות רבת־שנים הייתה בינינו מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים־אידיאולוגיים המוקצנים. היא עצמה כתבה בפייסבוק לאחר שהחמאתי לה בחום על ספרה האישי “ילדה רעה”: “יוסי ואני מכירים זה את זו הרבה שנים, בעיקר משני עברי המתרס. אני אשת שמאל, עיתונאית נשכנית ופרובוקטיבית, הוא איש הממסד הליכודי מהפלג היותר ימני, דוברו הפוליטי ואיש אמונו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר. לא אחת זעם על דברים שכתבתי, לא פעם רבנו, תמיד, אבל תמיד בדרך ארץ וללא התלהמות. הסגנון של היום רחוק ממנו כמזרח ממערב! יש לנו גם היסטוריה משותפת, מעין זכות אבות. אביו, אב”א אחימאיר, מנהיג ‘ברית הבריונים’, היה מוחרם ומוקצה ביישוב וישב בכלא. היחיד מבין ראשי היישוב ששמר איתו על קשר היה אבא שלי, עורך דין אשר לויצקי. כאשר מצאתי את הארכיון של אבי בגנזך המדינה, גיליתי בין השאר, גם את חילופי המכתבים בין שניהם”.
והנה פוסט שלה מלפני שנתיים: “מדהים איך שהגורל מתעתע. היום ה־13 ביוני (2022) הוא יום מותה של אמא שלי, מרי, והערב יתקיים טקס חלוקת פרסי ז׳בוטינסקי כשאחד הזוכים כתב עבודה סמינריונית על אבא שלי, עורך דין אשר לויצקי - ‘בשירות האזרח’. עצב עמוק ושמחה שזורים היום זה בזה, דמעה וחיוך רחב חברו להם יחדיו כמו בחזון אחרית הימים. וכולי נרגשת עד רעד. אני לא נמנית עם האנשים שהולכים לבית הקברות כדי לזכור. אני תמיד חושבת שהזיכרון והנשמה מרחפים במקום אחר. קרוב יותר וחם יותר. והערב אלך לטקס במכון ז׳בוטינסקי לזכר אמי ולכבוד אבי. מי שקראו את ספרי ׳ילדה רעה׳ יודעים שהוא לא אבי הביולוגי, ומת מול עיניי כשהייתי ילדה קטנה. הוא האיש שהשפיע עליי ועל חיי יותר מכל אחד אחר".
אלה הן מעט טעימות משיחות ומפוסטים של נעמי לויצקי ז”ל. באהבת האדם שלה גילמה את הכורח לשמור על ידידות המגשרת על חילוקי דעות עם אנשים מ”המחנה האחר”. ויכוחים ללא התלהמות. כשאפרה פוזר בים, כצוואתה, הותירה אחריה מסר: גם בימי לחימה קשים, לקראת הכרעות פוליטיות מטלטלות בשבוע זה, ולחצים בינלאומיים גוברים, עלינו לשמור על איפוק במחלוקות. אחדות פנימית בנפשנו היא.
התרעות פיקוד העורף