"'גם אנחנו מאמינים שלימוד התורה שומר על עם ישראל'. ובכן, לא. אני למשל לגמרי לא מאמין בזה. למען האמת מדובר בקשקוש חרדי די חדש שנולד כמענה לטענות בדבר ההשתמטות החרדית המבישה, כאילו גם הם נושאים באיזשהו נטל". ממבט ראשון נראה כי את הטקסט הזה כתב פעיל מחאת קפלן או נציג שלום עכשיו. אז זהו, שלא. הטקסט נכתב בידי הרב עילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה וראש המכינה הקדם־צבאית "רוח השדה".
במשך תקופה ארוכה, בעיקר מהרגע שבו החלה מלחמת חרבות ברזל, נראה היה כי הציבור הציוני־דתי נמצא בדיסוננס מורכב. מצד אחד בניו ובנותיו נמצאים בחזית הלחימה והתרומה לקהילה, רבים מהם נופלים בגבורה בקרב כחלק מכלל החברה הישראלית. מנגד נמצאת שאלת השוויון בנטל בהתייחס לערך לימוד התורה הנמצא במרכז האידיאולוגיה החרדית.
בשישי האחרון פרסם עיתון "מקור ראשון", המזוהה עם הציונות הדתית, קריקטורה שלכאורה בוחרת צד ומכריעה את הדיסוננס. בקריקטורה, שצייר שי צ'רקה, נראה צעיר חרדי יושב על אלונקה ושוקד על לימודו לצד חייל פצוע. בזמן ששניהם נישאים על ידי חיילים, אומר הצעיר החרדי: "אל תדאגו, חבר'ה, הלימוד מוקדש לרפואתו ולהצלחתכם". קריקטורה שאינה תוקפת את "יושבי הברזלים" בקרן הרחוב בעיר חרדית, אלא דווקא את מי שלומד תורה.
עיתונאי כאן חדשות עקיבא נוביק כתב ברשת x: "כבוד גדול לשי צ'רקה שהצליח לזקק בקריקטורה אחת את חילול השם המחפיר שהתועמלנים החרדים מעוללים לקדוש ברוך הוא ולתורתו כשהם מנופפים בה כתירוץ להשתמטות. כבוד גדול לעיתון 'מקור ראשון' ועורכיו על עמוד שדרה ערכי".
המסקנה הזאת דורשת עיון נוסף, הואיל והציונות הדתית מורכבת מקבוצות שונות ומגוונות. שאלה נוספת המהווה מרכיב משמעותי מהדיון היא אם אפשר לבחור בשותפות גורל ותרומה לקהילה וגם בתורה. האם ניתן להגדיר "חברת לומדים סרוגה" המאפשרת תפיסת ייעוד של לימוד תורה במסגרות שונות, ישיבתיות או קהילתיות, יחד עם ראייה הלכתית הרואה בשירות צבאי מלא ומשמעותי ערך המשתלב בלימוד התורה. "חברת לומדים סרוגה", שבתקופות מסוימות אינה מודדת את זמן לימוד התורה, אלא את איכותו וההקרבה בקיומו. כולנו ראינו את התמונות שיצאו מעזה שבהן נראו לוחמים דתיים־לאומיים שאינם מוותרים על לימוד התורה גם בימים עמוסים מבצעית.
קריאת התיגר, שאולי אינה מודעת, על ההגמוניה החרדית במימוש ערך לימוד התורה הטוטאלי – "וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" – בשילוב הקביעה כי אירועי 7 באוקטובר ומאות חללי מלחמת חרבות ברזל יצרו מצב שמה שהיה לא יהיה, הולכים וקונים להם אחיזה בציבור הציוני־דתי. מי מטעמו של לימוד התורה ומי מטעמה של חובת השירות.
נראה כי מגזר הציונות הדתית, על נבחריו, מובילי הדעה שבו וכלל הציבור המגוון שבו, הגיע לנקודת הכרעה. אבקש להעריך כי ההכרעה בדילמה תצמח מהשטח – ואין ספק שהתהליכים הללו מוסיפים מרכיבים לסלט הישראלי. אבל מי אמר שסלט זה רע?
התרעות פיקוד העורף