אזרח עזתי שהחזיק חטופים בבית הוא מטרה לגיטימית? הגיע הזמן לעשות סדר

השיח סביב "מעורבים" ו"בלתי מעורבים" שנפגעים מהלחימה בעזה ער ומעסיק את הציבור הישראלי - מה יכול להפוך אזרחים למטרה לגיטימית, מה בגדר פשע מלחמה ומה המשמעויות הפרקטיות של ההגדרות?

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עזתים ברפיח מעל ההריסות
עזתים ברפיח מעל ההריסות | צילום: Atia Mohammed/Flash90
2
גלריה

נראה שהבסיס לשיח על "מעורבים" ו"בלתי מעורבים" נעוץ בניסיון ארוך שנים של משפטנים ומומחים צבאיים בנסיון להבהיר שגם בזמן לחימה, אין לגיטימציה חוקית או מוסרית לשימוש גורף בכח כנגד אזרחים שאינם מהווים חלק מהכוחות הלוחמים, ולשם כך נעשתה הבחנה פשטנית בין אזרחים "מעורבים" ו"בלתי מעורבים". מטרת השיח הזה לא היתה בהכרח לטעון שאזרחים "מעורבים" הם מטרה לגיטימית, אלא להדגיש שאזרחים "בלתי מעורבים" אינם מהווים מטרה לגיטימית לתקיפה ישירה.

העזתים בורחים מרפיח | צילום: רשתות ערביות

השימוש שנעשה בחודשים האחרונים במונחים הללו מחייב אותנו להסתכל בצורה מעמיקה יותר על המשמעות שלהם. לפי דיני המלחמה, אסור לתקוף ישירות אזרחים, אלא אם הם "נוטלים חלק ישיר בלחימה".

חשוב להבהיר שיש פער משמעותי בין "אזרחים מעורבים" ל"אזרחים הנוטלים חלק ישיר בלחימה": בעוד כל אזרח הלוקח חלק ישיר בלחימה הוא בוודאי אזרח "מעורב", לא כל אזרח "מעורב" בהכרח לוקח באותו הזמן גם חלק ישיר בלחימה. תקיפה שמכוונת כנגד אזרחים שאינם נוטלים חלק ישיר בלחימה היא עבירה חמורה על דיני המלחמה ומהווה כשלעצמה גם פשע מלחמה, גם אם אזרחים אלה "מעורבים" בלחימה מבחינות מסוימות.

לדוגמה – אזרחים שחילקו סוכריות בעזה בשבעה באוקטובר עשויים בהחלט להיות "מעורבים" בתמיכתם, אך הם בוודאי לא נוטלים חלק ישיר בלחימה. מצד שני אזרחים שחטפו וסייעו אקטיבית בחטיפות בשבעה באוקטובר, נטלו בהחלט חלק ישיר בלחימה בזמן החטיפה עצמה. המנעד בין לבין הוא רחב ומורכב מאד, ולא ניתן להתייחס אליו באופן גורף.

שתי דוגמאות מורכבות יותר הן של אזרח שבביתו מוחזקים נשקים של חמאס תחת המיטות של הילדים, ואזרח המחזיק בביתו חטופה או מסייע בהעברתה ממקום למקום. מצד אחד, אין ספק שמדובר על מקרים של אזרחים "מעורבים", אשר מסייעים לחמאס. אך מצד שני, מבלי לנקוט עמדה עקרונית בנוגע למקרים הללו, השאלה האם מדובר על נטילת חלק ישיר בלחימה אשר הופכת אותם למטרה לגיטימית לתקיפה תלויה במכלול הנתונים והנסיבות של כל מקרה ומקרה לגופו. כלומר, הדיון מורכב יותר מהפשטות בה מנסים להציג אותו.

אוהלים של מפונים עזתים ברפיח
אוהלים של מפונים עזתים ברפיח | צילום: רויטרס

ניתן להתייחס לאמירה "אין בלתי מעורבים בעזה" במספר דרכים. קודם כל כאמירה שנועדה להצדיק כל שימוש בכח וכל הרג בעזה כחוקי. שכן, כוונתו של האומר היא שאם האזרחים מעורבים, הרי שהם נטלו חלק ישיר בלחימה ולכן הם ברי-מוות. מצד שני, ניתן להתייחס לאמירה הזו כמסיתה לרצח-עם או אף מבססת כוונה לרצח-עם משום שהיא נותנת לגיטימציה מראש להרג נרחב של אזרחים בעזה (למשל כל מי שחילק סוכריות או הצביע לחמאס).

הלחימה בעזה מורכבת מאין כמותה, והאתגרים שעומדים בפני צה"ל בביצוע המשימה הם חסרי תקדים. הנטייה שלנו לפשט את הכללים למסגרת בינארית של "מעורבים" ו"בלתי מעורבים" היא מובנת, במיוחד בתקופה שבה המיידיות גוברת על הדיוק. אבל חשוב להבין שבתוך המסגרת של "מעורבים" קיימות הבחנות נוספות, ורק האזרחים הנוטלים חלק ישיר בלחימה הם אלו שמהווים מטרה לגיטימית לתקיפה.

ההתמודדות של ישראל בזירה הבינלאומית, ובמיוחד בזירה המשפטית הבינלאומית, מחייבת להיזהר מאמירות לא מדויקות וגורפות אשר מזיקות הרבה יותר מאשר מועילות.

תגיות:
פלסטינים
/
מלחמת חרבות ברזל
/
עזה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף