בנוסף, הפרשה העלתה לסדר היום הגרמני סוגיות עקרוניות כגון האיום הרוסי על גרמניה לצד גבולותיו של חופש הביטוי. תומכי ההשעיה, בהם העיתונאים של האגודה הגרמנית של עיתונאים חוקרים, טענו כי ספריו, מאמריו וסרטיו של זייפל, ובפרט קריאתו החוזרת "להבין את פוטין", שעל פניו הותקף על ידי המערב, והספקות שהטיל בעדויות על רצח עם באוקראינה, אינם ראויים להתקיים תחת כנפי חופש הביטוי של עיתונאי, מכיוון הם לא מקצועיים, מזויפים, מסיתים, או מגונים מבחינה מוסרית.
הוברט זייפל היה לחבר בכיר באגודה: הוא השתתף בשולחנות עגולים וארגן מפגשים עבור עיתונאים. יו"ר הארגון, דניאל דריפר (Daniel Drepper), במכתב ההשעיה של זייפל, אמר כי התנהגותו של העיתונאי היא הפרה בוטה של כללי האתיקה הבסיסיים של עיתונות עצמאית, וכי הוא גרם נזק עצום לתדמית של המקצוע.
ניסיונות לצמצם את ההשפעה של הפרופגנדה הרוסית בגרמניה הובילו לסגירתם של כמה ערוצי תקשורת רוסיים בגרמניה ובמדינות אירופאיות אחרות. ממבט ראשון, הרדיפה אחרי הוברט זייפל נתפסת כפגיעה ישירה בחופש הביטוי, אך המבט הזה מתעלם מהאיום הממשי של רוסיה על גרמניה. בערוצי התקשורת הרוסיים ניתן לשמוע קריאות הולכות ונשנות לשטח את ברלין, לשרוף את המבורג, ולהפוך את עריה של גרמניה לאבק גרעיני. החלטת ההשעיה התקבלה פה אחד באגודה, נומקה על ידי יו"ר הארגון, וזכתה לגיבוי של העיתונאים האחרים והציבור הרחב בגרמניה, כשכולם הציגו נימוקים מפורטים להחלטה.
ההוצאה לאור של ספריו של זייפל, הופמן אונד קאמפ (Hoffmann und Campe), הודיעה על הפסקת מכירה של ספריו וביניהם "עוצמתו של פוטין: מדוע אירופה צריכה את רוסיה?" שהתפרסם בשנת 2021 מכיוון שהם מהווים כלי פרופגנדה של מלחמה ורצח עם. בין המסמכים שהודלפו לעיתונאים חוקרים יש מכתבי התחייבות של זייפל לכתוב את ספריו באופן שהוא מחמיא לפוטין תמורת סכומי כסף ניכרים. האוליגרך הרוסי אלכסיי מורדשוב שימש בתור מתווך בין קרמלין לבין זייפל.
מורדשוב, עשה את הונו מעסקאות בפלדה, הוא מושקע בתחומים מגוונים, מתיירות ותקשורת ועד למכירת זהב, והוא אחד מעשירי רוסיה. מורדשוב הקים את קבוצת התקשורת הפרטית הגדולה ביותר ברוסיה, National Media Group, המחזיקה בנתחים משמעותיים בדירקטוריונים של עיתונים וערוצי טלוויזיה, כולל הערוץ הממשלתי המוביל State One שהגן על "המבצע המיוחד" של פוטין באוקראינה. בנוסף, מורדשוב היה קשור לתקצוב של הספר הראשון של זיידל על פוטין בשם "פוטין - לוגיקה של עוצמה".
פוטין מצידו השקיע מאמצים רבים בתהליך ה"שרדריזציה" של הפוליטיקה הגרמנית באמצעות השוחד שהוצע לגרהרד שרדר, פוליטיקאי גרמני שכיהן כקנצלר גרמניה בין השנים 1998-2005, וחבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). בתקופת כהונתו כקנצלר גרהרד שרדר חתם על הסכם עם "גזפרום" הרוסית לבניית צינור גז דרך הים הבלטי, במטרה לספק גז טבעי מרוסיה ישירות לגרמניה, מבלי לעבור דרך פולין, אוקראינה והמדינות הבלטיות. בגלל הקרבה לרוסיה בתקופת מרקל הפרשנים הפוליטיים זיהו בגרמניה את החוליה החלשה של המערב. למרות שגרמניה היא אחת המדינות החזקות במערב בימים אלה, והיא חברה בברית נאט"ו, היא לא הייתה מעונינת להסתכסך עם קרמלין. הוברט זייפל היא דוגמא נוספת ל"שרדריזציה" של הפוליטיקה הגרמנית באמצעות השוחד.
בתחילת כהונתו, שולץ חשש שבמהלך המלחמה, אוקראינה, המצוידת בנשק אמריקאי הכי מתקדם, תהפוך להיות למעצמה הכי חזקה במזרח אירופה. על מנת למנוע מהלך כזה, שולץ ניסה לאזן את אוקראינה ואת ארה"ב שעומדת מאחוריה באמצעות חסימת משלוח הנשק לקייב. היום, כשארה"ב כבר לא מהווה ספינת הדגל הערכית עבור גרמניה והיא מרגישה את עצמה מצוין בתור מנהיגת אירופה, שולץ הפך להיות הכוח היחידי באירופה המתנגד לתוקפן באופן משמעותי והוא לא חושש מאנשים כמו הוברטס זייפל.
התרעות פיקוד העורף