מעקב שוטף וממושך אחר המתרחש בזירה הפלסטינית הפנימית בשנים האחרונות חושף בצורה מודגשת את הצעירים, בני דור הביניים, בהיותם מרכיב חשוב ובעל השפעה על עיצוב דמותה של המערכת הפוליטית־חברתית־כלכלית הפלסטינית, כגורם בעל פוטנציאל לחולל בה שינוי במעלה הדרך.
דור הביניים נושא את עיניו אל דמות מרכזית – מוחמד דחלאן, בכיר פת"ח לשעבר. דחלאן מוכר לי כפעיל בתנועת הנוער של פת"ח, "א־שביבה אל־פתחויה", משנות שירותי כראש המחלקה הערבית בממשל הישראלי ברצועת עזה בשנות ה־80. הוא גורש מעזה בינואר 1987, כשנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, וחזר לרצועה לאחר החתימה על הסכם עזה ויריחו תחילה, במאי 1994, בין ישראל לאש"ף במסגרת תהליך אוסלו. בשובו לעזה מינה אותו יאסר ערפאת לראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית. במהלך שנות פעילותו בתפקיד זה ביקרתיו במפקדה של הביטחון המסכל בעזה, ונפגשתי עמו פעמים אחדות במסגרת המשא ומתן שהתקיים בין ישראל לאש"ף.
דור הביניים הפלסטיני מעריך את דחלאן כבעל איכויות של מנהיג טבעי ועממי, כמי שניחן באישיות חזקה וסמכותי, וכעתיר ניסיון בתחום המדיני והביטחוני. הציפייה היא שהתייצבותו בעתיד בעמדת הנהגה תאפשר גם לדור זה להשתתף ולמלא תפקיד מוביל ובעל השפעה במסגרת פת"ח, הרשות הפלסטינית ואש"ף. זאת, כאשר דחלאן נתפס כבעל יכולת להתמודד עם האתגרים העומדים בפני המערכת הפלסטינית ולקדם את הדור הצעיר לעמדות שליטה והשפעה.
דור הביניים עדיין שופט לכף זכות את אבו מאזן כמנהיג רב־זכויות, בעל ניסיון מדיני־דיפלומטי עשיר, שסייע לחיזוק מעמדה של הרשות הפלסטינית בזירה האזורית והבינלאומית. הוא נתפס כאישיות מתונה, בעל גישה פרגמטית, שבאה לידי ביטוי במחויבותו המוצהרת לשלום עם ישראל, המתבסס על מימוש היעדים הלאומיים הפלסטיניים. הערכה זו רק גוברת בנסיבות הנוכחיות, על רקע ההשפעה השלילית שמציבה עלייתו של חמאס, כגורם מוביל ובעל השפעה במערכת הפלסטינית.
התרעות פיקוד העורף