העולם לא יוכל להמשיך להתווכח איתנו בעניין זה. זו לא עת לטקסים, המלחמה עדיין כאן, והחטופים עדיין שם. אופן ציונו של היום האסוני בתולדות המדינה יכול להמתין ליום שאחרי. אם תרצינה המשפחות לקיים טקסים משלהן, זכותן המקודשת לעשות זאת כהבנתן. למדינה אני מציע להסתפק כעת בשבעה אקטים סמליים: הכרזת יום אבל לאומי, הורדת דגלים לחצי התורן, צפירה, משמר ומטח כבוד בכנסת, מסעדות ואירועים - סגורים מאחר הצהריים, נאום של נשיא המדינה ותפילת "אל מלא רחמים" של הרב לאו - והכרזה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
101 חטופים שלנו עדיין נמקים בעזה. החיים ביניהם הם אולי כמו מתים מהלכים. מאז פגישתו עם החטופות שחשפה יולן כהן ב"אולפן שישי" (שאפו לעורך רון ירון), שבה "התחוורו" לו כמה דברים ש... לא ידע, נוכחנו שהם לא ראשונים בסדר העדיפויות של נתניהו. זה כולל את מסיבת העיתונאים השבוע, שבה הוליד הנואם הדגול עניין קיומי חדש למדינה – ציר פילדלפי. קיומי לכיסאו, לא למדינה.
לפני המלחמה נתניהו הקפיד לתחזק את תדמית "מר ביטחון" בחסות ההכלה והשקט, שעלו ביוקר ב־7 באוקטובר וממשיכים לעלות ביוקר מאז, באחריותו הישירה, ותוך שהוא מאשים את כולם לבד מאת עצמו. קחו את מה שאמר בפאתוס ווקאלי בתקופת אולמרט על האחריות שבה נושא רק ראש הממשלה, את זעקתו להקים מהר ועדת חקירה ממלכתית בעניין ה... רוגלות. האיש נעול, חסר לב, שרידותו האישית לפני מדינתו. שלום פילדלפי, ביי חטופים.
הזרועות של איראן - חמאס, חיזבאללה, החות'ים – תוקפות אותנו ללא חשש. בלי תמיכת איראן, הפרוקסים יתפרקו. לעומת גיבורנו נתניהו, כאשר ישראל תקפה ב־1 באפריל בניין אחד בסוריה והרגה את מפקד כוח קודס המקומי ועוד 16 מנוולים, איראן לא חששה לגבות מחיר ותקפה ישירות את ישראל במאות טילים וכטב"מים.
ראוי שממשלת ישראל תודיע כי החל מתאריך מסוים שייקבע בהתאם להיערכות אסטרטגית מתאימה - דין מנרה כדין טהרן. כל כטב"ם שיישלח לשטח ישראל – לא חשוב מאין, ייחשב כמתקפה איראנית, והתגובה הישראלית תהיה חסרת פרופורציה נגד היורים וגם נגד שולחיהם מטהרן. איראן תבין שקרב יומו של משטר האייתוללות הטרוריסטי לחלוף מן העולם. כן, זה מסוכן, אך מסוכן הרבה יותר לשבת ולחכות כשנתיים לאיראן גרעינית שמטרתה השמדת ישראל.
סמוטריץ', איתמר בן גביר ויריב לוין לא אשמים בהחרבת המדינה - ביטחונית, כלכלית, מוסרית, ערכית, בפגיעה בדמוקרטיה ובחוסן הלאומי. לפחות לזכות סמוטריץ' ובן גביר ייאמר שעמדותיהם היו ידועות מראש. יש אחראי אחד לטירוף שמתרחש כאן בהובלת ממשלת הבלהות, ושמו נתניהו. האבא נותן, הילדים לוקחים. אמיץ בשמירת כיסאו, חששן בביצוע הנדרש להכרעת המלחמה וסיומה, רוצה להגיע הביתה בשלום ולשמר את כיסאו, זו כנראה מטרת המלחמה המרכזית.
כמה חבל שאין עוד ארבעה ח"כים מהליכוד שמצטרפים ליואב גלנט – היחיד שאומר בקול ובאומץ את מה שגם האחרים יודעים. נתניהו, שמסר את חברון לערפאת, שתמך בהתנתקות, שנשא את נאום בר־אילן, שהסכים למתווה ביידן שבו לא הוזכר ציר פילדלפי, פתאום נדבק לפילדלפי - שחשיבותו אינה מוטלת בספק - כאילו עליו תקום או תיפול מדינת היהודים. הציר יכול לחכות, חיי החטופים לא.
מההדלפה הדרמטית שפרסם ירון אברהם על הצעקות בקבינט בין גלנט לנתניהו, סומרות השערות כשהתובנה שעולה היא שאם זה ציר פילדלפי או החטופים, נתניהו מעדיף את ציר הנדל"ן. קשה שלא לחשוב על האפשרות שמי שקובע, אולי ויתר על החטופים ואולי מתאים לו שתימשך הלחימה – כך, בעצימות נמוכה, כדי לשמר את כיסאו. מנהיג שרק מדינתו חשובה לו, בראותו את זעם העם ושברו, היה שם את טובת המדינה מעל טובתו האישית, ומתפטר. מסקנה: חייבים להתאחד תחת הקריאה "בחירות עכשיו". ראוי שגם אחינו הליכודניקים והש"סניקים תומכי נתניהו יצטרפו לקריאה, כי בחירות יהוו את תחילת איחוי הקרע בעם. זה יהיה הניצחון המוחלט.
כליכודניק לשעבר, היו שנים שתמכתי בנתניהו. כאשר הייתי פוגש איש מרכז או שמאל, הצגתי במתכוון דעות של ימין קיצוני, דווקאי. ככזה, הדווקא של הביביסטים מוכר לי. אני נדהם כיצד הם עדיין עיוורים לספינים שלו. כיצד הם מתקוממים על שביתת ההסתדרות ומדקלמים שיחיא סנוואר הוא האויב ולא נתניהו ושסנוואר מבסוט מהישראלים שסבלו בגלל השביתה. אם יש צורך להתקומם, זה על כך שזו הייתה שביתה חד־יומית בלבד, כי עד עתה שום דבר לא סייע להצילנו מפניו.
זה חודשים אני כותב וטוען שבידי ארנון בר־דוד הכוח להציל את המדינה. השביתה השבוע הייתה צעד ראשון, אך זו טיפה בים. עליו להכריז על שביתה כללית במשק עד התפטרות נתניהו או עד הכרזת בחירות. הסיבות – סכנה לקריסת הכלכלה ופגיעה בעובדים שבאחריותו, סכנה קיומית למדינה והחזרת החטופים. בר־דוד, אתה איש אמיץ. אל תחשוש מהוועדים הליכודניקים. אחרת, קריסת המדינה חלילה וקריסת הכלכלה יכתימו בדפי ההיסטוריה גם את שמך.
אם משהו כואב או מפריע לכם, תוציאו אותו מהר מחייכם. תלמדו מהטעות שלי. עשר שנים לא דיברתי עם איתן כבל, כעסתי עליו מאוד. לא שהיינו חברים לפני כן, אך היינו בסדר. נאמר לי שהוא הפיץ נגדי ונגד העסק שלי שקר מתועב על דבר דמיוני שהוכח מיד ובקלות שלא היה ולא נברא. כשעמדתי מולו בזמן אמת ועימתי אותו מול ההוכחה שמדובר בשקר נואל, ייאמר לזכותו ששתק, הביט השמיימה, הסתובב לאחור והלך.
רבים טועים ואומרים "שביעי באוקטובר", אבל את תאריך היום הנוראי הזה, המקודש, חשוב לבטא נכון. כפי שאומרים "תשעה באב" ולא "תשיעי באב", נכון לומר "שבעה באוקטובר" ולא "שביעי באוקטובר".
התרעות פיקוד העורף