מסירות הנפש היהודית מעולם לא רוממה את המוות אלא את החיים. האמונה היהודית תובעת מן האדם חיים של מסירות נפש. חיים שבהם לכל רגע ורגע יש משמעות, וכל רגע מוקדש לתיקון העולם. השנה הועמדה תכונה יהודית זו של מסירות נפש באחד ממבחניה העליונים.
לנוכח הלהבות הבוערות ביום שמחת תורה הנורא מכל, ראינו את אותה רוח של מסירות נפש פורצת מעומק ליבותיהם של בני ובנות ישראל. ראינו את מסירות נפשם של תושבי עוטף עזה, אמיצי הלב, שהפכו בן לילה לסמל ומופת. גברים ונשים שעמדו לבדם מול האימה, מסוככים בגופם על משפחותיהם, על חבריהם ועל שכניהם. מבקשים להגן לא רק על בתיהם אלא גם על התקווה עצמה.
ראינו את בני הנעורים הלוחמים שדהרו בחירוף נפש אל לב הסערה כדי להציל את אחיהם ואחיותיהם. הם נלחמו לא רק באויב, אלא גם בייאוש, בפחד ובחוסר האונים.
ראינו אזרחים מן השורה, שבשעה של בהלה פעלו באומץ בלתי נתפס ושעטו אל תוך הלהבות. ראינו מתנדבים שפרשו רשת של חסד מקצה הארץ ועד קצה. כל אלה הם ההתגלמות החיה של הערבות ההדדית ופניה היפות של הרוח היהודית. במעשיהם רקמו מחדש את האריג החברתי שלנו, בחוטים של חסד ומסירות.
השנה, כשנשמע שוב את קול השופר, נשמע בו משמעות חדשה ועמוקה. נשמע בו את קולה של מסירות הנפש של אומה שלמה. נשמע בו את כאבם של מי שהקריבו, את מסירות נפשם של מי שנלחמו ואת תפילותיהם של הרבים שייחלו וקיוו.
עם רבבות גילויים אלה של מסירות נפש נבוא לפני בית דין של מעלה, נניח את כולם תחת כיסא הכבוד ונאמר – "ראה את בניך ובנותיך, את אומץ הלב, את תעצומות הנפש, את הלב השבור, את הרבבות שברגע האמת אמרו 'הנני'. האם אין במעשיהם די כדי לקרוע מעלינו את רוע הגזרה?".
יהי רצון שבשנה הבאה ישמיע קול השופר את קולה של הגאולה השלמה. שנזכה לשמוע בו לא רק את השברים של השנה החולפת, אלא גם את התקיעה הגדולה של תקוות השנה הבאה. שתתקיים בבנינו ובבנותינו החטופים התפילה: "תקע בשופר גדול לחרותנו". שיתקיימו בעם ישראל ובארץ ישראל תפילותינו: "והשם א־לוקים בַּשּׁופָר יִתְקָע, וְהָלַךְ בְּסַעֲרות תֵּימָן. השם צבאות יָגֵן עֲלֵיהֶם, כֵּן תָּגֵן עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלומֶךָ".
קול השופר יזכיר לנו השנה את כל אותן החלטות נחושות לעמוד איתנים מול הרוע ולהושיט יד גם ברגעים הקשים ביותר. קול השופר יזכיר לנו להאמין בכל ליבנו שבזכות אותה מסירות נפש, גם אחרי הלילה האפל ביותר, יפציע שחר חדש. כשיישמע קול השופר, נדע – כפי שידעו אבותינו לפנינו – שיש שומע לקולנו, שיש תקווה באפלה.
הכותב הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים