חיסולם של נסראללה וצמרת ארגונו, והתמרון של צה”ל בדרום לבנון, הביאו להתרוצצות בזירה הפוליטית בלבנון. המטרה השאפתנית היא ניצול שעת הכושר כדי להניע תהליך פוליטי שיביא לבחירת נשיא וישיב מעט סדר למוסדות הלבנוניים.
האתגר המונח לפתחם של השחקנים הלבנונים קשה. הם נדרשים לתעצומות נפש כדי להתגבר על שנים ארוכות של שחיתות, על אינטרסים אישיים ועדתיים. דמות המפתח היא, כאמור, ברי, השועל הפוליטי הוותיק, ונשאלת השאלה אם ביכולתו (וברצונו) להניע תהליך.
חיזבאללה, מצדו, נדרש להחזיק מעמד, להבטיח שאף שחקן לבנוני לא “ירים את הכפפה ההיסטורית”, ולקוות להמשך המערכה מצד ישראל, שתוביל למלחמת התשה.
המכה שספג חיזבאללה פתחה חלון לשינוי. אבל מה ברצונה של ישראל להשיג? האם היא יודעת “לכבוש את יצרה” ולחתור להסדר מדיני משופר, שישרת את האינטרסים החיוניים שלה? החלטת מועצת הביטחון 1701 מושמצת לנוכח שחיקתה לאורך השנים, אולם היא הייתה סיום נאות, גם אם לא מושלם, למהלך מלחמתי שנוי במחלוקת. קיים הכרח לחזק אותה. האם ישראל תישאר “סוס דוהר ללא ראש”, או שמא תהיה “סוס דוהר” עם חשיבה סדורה ואפשרית להשגה?
התרעות פיקוד העורף