כפי שכולנו מיטיבים לדעת, בעימות הנוכחי ישראל מתמודדת בשתי זירות: הזירה הצבאית וזירת ההסברה. הזירה הצבאית קשה, תובעת קורבנות ומעמיסה עול כבד על תקציב המדינה ועל חלק גדול מהציבור. זירת ההסברה אינה דורשת קורבנות כזירת המלחמה, אולם היא מורכבת ומסובכת מהסיבה הבאה: כחלק בלתי נמנע מהמתקפה הצבאית, אנחנו פוגעים באוכלוסייה אזרחית.
אי אפשר לחדש בתחום ההסברה, ואין לי כוונה לעשות זאת, אבל לדעתי ישראל צריכה לשים דגש בנושאים הבאים:
א. לא אנחנו התחלנו במלחמה. שני ארגוני הטרור, חמאס וחיזבאללה, עשו את זה במתקפה ישירה על תושבי המדינה. עלינו להבטיח שהם לא יוכלו לעשות זאת שנית.
ב. לחמאס אין זכות קיום. חובתנו להשמידו והוא הוכיח מדוע – בשנים של טרור וירי רקטות אל אוכלוסיית ישראל; בטבח מזעזע של גברים, נשים, קשישים וילדים, מלווה במעשי אונס והתעללות ב־7 באוקטובר; בחטיפת אזרחים, ללא הבחנה בגיל או במגדר, לשבי; ברצח חטופים בקור רוח ובהמשך החזקת החטופים. כל אדם או מדינה בעלי מוסר בסיסי חייבים להבין זאת. אם למישהו יש ביקורת על פעולות צה"ל ברצועה, עליו לפנות אל חמאס, המנהל קרבות מתוך בתי מגורים, בתי ספר ובתי חולים, ולדרוש ממנו להשיב את החטופים ולהתפרק מנשקו.
ד. אסור שארגוני טרור כחמאס וחיזבאללה ייהנו מחסינות בגלל העובדה שהם משתמשים באוכלוסייה אזרחית כמטריית מגן. אם נסכים למצב זה, לא יהיה אפשר לנהל מלחמה נגד ארגוני טרור. בדרך זו הם ייעשו בעלי כוח מוחלט, ולעולם כולו יש אינטרס למנוע מציאות כזו.
ה. במלחמת העולם השנייה הופצצו לונדון, סטלינגרד, המבורג ודרזדן, וכמובן, הירושימה ונגסקי. חלקן על ידי הנאצים וחלקן על ידי בעלות הברית. ההפצצות נועדו וכוונו להרג אזרחים, ובכל הפצצה נהרגו עשרות אלפי תושבים. ישראל אינה מכוונת לאזרחים אלא לטרוריסטים.
נושאים אלה הם רק דגשים, לא נוכל באמצעותם לפתור את בעיית ההסברה. כאמור, קשה להתמודד באמצעות הסברים מילוליים עם צילומים של תינוקות פצועים. אולם עלינו לנסות, ככל האפשר, להעביר את האחריות על הפגיעה באזרחים אל הגורמים שאחראים לכך – ארגוני הטרור.
התרעות פיקוד העורף