שנה חלפה מאז השבת ההיא, ואין יום שבו אני לא מתגעגעת לחברים שלי וחושבת עליהם, השוטרים הגיבורים שנלחמו מול המחבלים והצילו חיים של אנשים רבים. איבדתי באותה שבת את ירון דיין, מור שקורי, אליהו הרוש, דניס בלנקין, מאיר אברג’יל, שמואל גולימה, אדיר שלמה ודוד בן דיין זכרם לברכה. הם לחמו יחד איתי מול המחבלים, ונשבעתי להזכיר אותם בכל הזדמנות אפשרית.
הגעגוע שלי אליהם רק מתעצם בחלוף שנה. הם היו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. למשל, מור שקורי ז"ל הייתה סיירת בתחנת אשקלון שבה עבדתי לפני שהגעתי לתחנת שדרות. היה לנו שם מנהג קבוע, שבשבת שבה אני קצינה תורנית והיא וחברותיה במשמרת שבת, אנחנו פותחות שולחן של סלטים וג’חנון שהייתי מכינה בבית ומביאה איתי.
אני תמיד שמה פיתה עם חמאה ודבש בתחתית של הג’חנון, ובאחת השבתות נתתי למור פיתה כזו. היא היססה לטעום כי היא לא טעמה דבר כזה לפני כן. אחרי שהפצרתי בה, והיא טעמה, מור אמרה: “מעכשיו זה המאכל הקבוע שלי!". בכל שבת כשאני מכינה ג’חנון עם הפיתה, זה לעילוי נשמתה של מור. החברים שלי שנפלו נמצאים מולי בכל רגע בחיי בשנה החולפת, והם תמיד יהיו מולי.
התרעות פיקוד העורף