מחשבתם אינה קוהרנטית, הם משנים כיוון חשיבה כמו שבשבת עם כל משב רוח חדש.
כדאי שנזכור כולנו שבידי האיראנים יש עוד כ־3,000 טילים בליסטיים ורקטות שיכולים לגרום נזק עצום לעורף הישראלי ולמרכזי האוכלוסייה. חשוב מזה להבין שמלחמת ישראל בעזרת ארה״ב היא לא רק נגד איראן ונגד גרורותיה, אלא גם נגד ציר הרשע: רוסיה, סין ואיראן, שחברו להן יחדיו כדי לנשל את ארה״ב הן משליטתה במזרח התיכון והן מנכסי הכלכלה שלה ומבסיסי צבאה, וכמובן הן נגד ישראל, ידידתה הקרובה.
אנחנו זקוקים אפוא לעזרת האמריקאים בפריסת הטילים שלהם בישראל. ישראל צריכה להצטייד גם בעשרות אלפי כטב״מים מתאבדים וגם כטב״מים לאיסוף מודיעין (בעזרת הכטב״מים הפליאה אוקראינה את מכותיה ברוסים מכות נאמנות וכואבות גם בהגנה וגם בהתקפה). ישראל צריכה להצטייד בתותח נ״מ רב־קני ("וולקן"), שיעילותו נגד כטב״מי האויב גבוהה מאוד, וכמובן עליה להגדיל את צבא היבשה להיקף שהיה לפני 20 שנה כדי שיוכל להילחם בכמה גזרות יבשתיות בו־זמנית במלחמה אזורית ורב־גזרתית (בגלל קיצוץ דרסטי של צבא היבשה בעשרים השנים האחרונות הוא אינו מסוגל לתת מענה אפילו בגזרת לחימה אחת, ולכן שאר הגזרות אינן מוגנות לחלוטין).
כשנתיים וחצי לפני פרוץ המלחמה הקמתי חמישה צוותי מומחים בחסות אוניברסיטת רייכמן ובעזרתו של פרופסור בועז גנור המכהן היום בתפקיד נשיא האוניברסיטה. הצוותים עסקו בחמישה רכיבים עיקריים בביטחון הלאומי: תפיסת הביטחון, מוכנות צבא היבשה למלחמה, מוכנות העורף למלחמה, מוכנות צה״ל בהגנה ובהתקפה מטילים, מרקטות ומכטב״מים של האויב, לרבות התרבות הארגונית בצה״ל שיש להעלותה על דרך המלך. לאלה הוספנו שני נספחים – כשירות הלוגיסטיקה והאחזקה במלחמה ואיכות כוח האדם בקבע. במסמך 80 עמודים, ובהם מרוכזות הבעיות, ובעיקר – הפתרונות שאליהם אנחנו ממליצים: ״המלצות לחומש הבא והיערכות ישראל למלחמה״.
התרעות פיקוד העורף