נראה כי תוצאות הבחירות בארצות הברית מלמדות שתש כוחה של המטוטלת הפוליטית האמריקאית מלהמשיך שמאלה אל קצה הווק, השמאל הפרוגרסיבי, והיא עושה דרכה בחזרה לימין.

אומה גדולה היא ארצות הברית, ולפיכך זקוקה נואשות לחוק ולמשילות. אין זה מקרי שסרטי המערבונים ההוליוודיים, כמו סרטי הגנגסטרים, נארגו סביב קונפליקט שבין חוק לניהיליזם.

דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)

אומה קטנה ניתנת לניהול, כפי שישראלים יודעים, גם במערכת אקלקטית של חוקים שלעיתים קרובות אינם נאכפים, או נאכפים באופן בררני, אבל אומה של 346 מיליון נפש שייכת לזן שונה לחלוטין של ציוויליזציות.

אני זוכר את יומו הראשון של בני בגן ילדים אמריקאי של המעמד הבינוני, אי שם ב"רצועת החלודה" בפאתי דטרויט, מישיגן. רצפת הגן הייתה מרוצפת במחצלות מרובעות. על כל מחצלת הודבק שם של ילד.

"מעכשיו ועד לסוף היום כל אחד מכם ישב על המחצלת שלו ולא יחרוג מגבולותיה", הסבירה הגננת לילדים המבוהלים. "זה החוק". לקח רק שנתיים עד שבני התחיל לדקלם באוזניי, במבטא ילידי מושלם, את המשפט האמריקאי האולטימטיבי, "זה בניגוד לחוק", וזאת כל אימת שחניתי, כמו ישראלי, בצמוד למדרכה אך בניגוד לכיוון התנועה.

גן ילדים (צילום: אינגאימג')

אבל ארצות הברית היא גם סופרמרקט. קניון ענק ששיווק הוא סיבת קיומו הראשונה. משווק טוב זקוק לאסטרטגיית מכירה. זאת של ארצות הברית, שהכשירה את הדרך לווק אבל הייתה שם הרבה לפניו, היא התקינות הפוליטית.

ההיגיון השיווקי שעומד מאחורי התקינות הפוליטית אומר שאם המטרה הסופית היא למכור למי שעומד מולך משהו או מישהו, זאת תהיה טעות מרה להדגיש את השוני בינו לבינך, שלא לדבר על לעלוב בו. הבעיה היא שמכאן ועד להפיכת השיח הלאומי למסונתז, הדרך קצרה.

משנותיי בארצות הברית אני זוכר ארוחות ערב ארוכות, שבהן דובר רק על מזג האוויר וטיולים בטבע, שכן כל אזכור של עמדה פוליטית או חברתית נחשב להפרה גסה של כללי הנימוס. התקינות הפוליטית חדרה עמוק כל כך לחברה האמריקאית, עד שהרגה את האמריקאים כבני אדם הנותנים ביטוי לרגשותיהם ולאמונותיהם, וילדה אותם מחדש כישויות מדוכאות ועמומות, שקשה להן לתווך רגשות.

ואם אכן זו ארצות הברית, מה יעשו בחברה כזאת אנשים שיצריהם חזקים מהמשמעת העצמית? ובמיוחד מה יעשו המעמדות הלבנים הנמוכים, שנדחקו למטה, עם הכעס והתסכול על הניצול שהם חווים? לאן יוליכו את העלבון?

בבחירות האחרונות הם הגיבו באופן ראוי ודמוקרטי. הם יצאו מבתי העץ שלהם בפרברי הערים התעשייתיות הגדולות ובעיירות הקטנות והצביעו טראמפ בהמוניהם. הם הצביעו למען האיש שביטא את זעמם, שידע ליצור את הרושם שהחוק החברתי אינו מעניין אותו. האיש שקרע עבורם את פרגוד התקינות הפוליטית.

הכותב מלמד בבית ספר לתקשורת המונים באוניברסיטת אריאל

האיש שקרע את הפרגוד: החוק לא ממש מעניין את טראמפ, והפעם זה עבד לו | דעה

התקינות הפוליטית הכשירה את הדרך אל השמאל הפרוגרסיבי. טראמפ, המבטא את זעמם של הדחוקים, מסמן עבורם את הכיוון הנגדי