לפני שנה, הצהלות ברחובות עזה למראה מכוניות החוזרות עם חטופים ישראלים היוו, עבור חמאס, את תחילת המהלך לחיסול ישראל. בעוד העזתים חגגו את "יום המעבר" (את הגדר, אל שטחי "פלסטין הכבושה”) הנהגת חמאס התכוננה לתגובה הישראלית שתגיע. היא עשתה זאת בעזרת שלושה עקרונות שתמיד היו חלק מספר המערכה החמאסי.
החמאס ידע שמבחינה צבאית, הוא בעצם האויב החלש ביותר שיש לישראל: חיזבאללה, איראן ואפילו החות’ים שאת שמם לא הכרנו עד תחילת המלחמה – כולם חזקים ממנו צבאית. ולכן שיטת חמאס התמקדה בשלושה סוגים של קמפיין השפעה תודעתי אשר משיג אפקט חזק שכוחם הצבאי לבדו אינו יכול להשיג:
הראשון - כלפי העולם. חמאס משתמש באזרחיו ומציגם כקורבן התוקפנות הישראלית. המטרה כפולה: גם הטלת מגבלות משמעותיות על יכולת הפעלת כוחו של צה"ל וגם לגרום לעולם, בעזרת תרומות, לדאוג לכל מחסורם הכלכלי של העזתים - אוכל, אנרגיה וטיפול רפואי.
השני - כלפי ישראל, משתמש החמאס בחטופים להפעלת "לחץ עממי על ממשלת האויב". מטרת החטופים לא הייתה רק להשיג שחרור אסירים כפי שהורגלנו בעבר, אלא למטרה אסטרטגית בהרבה: להשתמש בהם לקרוע את ישראל מבפנים וגם להחזיקם כבני ערובה לשימור שלטון חמאס ברצועה.
התרעות פיקוד העורף