ההתייחסות אל ילד כאל אדם בעל מחשבות, רגשות וצרכים התגבשה רק בעשורים האחרונים. הביטוי המובהק של השינוי הערכי הזה נמצא ב"אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד" שאומצה על ידי האו"ם בנובמבר 1989. האמנה משקפת קונצנזוס בדבר המינימום הדרוש לילדים בכל מקום בעולם. האמנה מקיפה תחומי חיים רבים ולוקחת בחשבון כי ילד זקוק לביטחון ולהשגחה מיוחדים בשל אי־בגרותו הפיזית והנפשית. אגב, לאמנה הזו קדם המסמך המכונן שחיבר כבר בשנת 1929 המחנך הדגול יאנוש קורצ'אק "הצהרת זכויות הילד", ובה קבע בין השאר כי לילד הזכות לאהבה, הזכות לכבוד, הזכות לתנאים אופטימיים לגדילה ולצמיחה, הזכות לטעות, הזכות להגנה, הזכות לחינוך ועוד. קורצ'אק היה ממבשרי רעיון זכויות הילדים. הערכים אותם ניסח - "לא מספיק לאהוב ילדים, צריך להבין אותם ולהתייחס אליהם כבני אדם" ו"תיקון העולם משמעו תיקון החינוך" - עדיין מהווים השראה לחינוך גם היום.
בחודש שבו מצוין יום הילד, יש להדגיש בישראל מספר עקרונות:
דווקא בימים אלה יש להדגיש לצעירים בצד העיסוק בזכויותיהם את החובות שלהם. בצד הזכות להיות בסביבה מוגנת קיימת חובה שלא לפגוע באחרים. בצד הזכות ליחס של הערכה ואהבה, קיימת החובה לנהוג בכבוד בחברים ובמבוגרים. להצמיד את חובת האחריות להתנהגות הולמת, לצד שיח זכויות.
והערה נוספת: מדברים גם בימים אלה על לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית. לעניות דעתי, יש חובה לפתוח את עולם התעסוקה העתידי לילדי המגזר, וזו גם אחת מזכויות הילדים - לגדול בתנאים שמאפשרים השתלבות עתידית. לכן לימודי ליבה הם צורך וערך ועל המדינה לחייב בהם מערכות חינוך מתוקצבות.
התרעות פיקוד העורף