חברי הכנסת בישראל נהנים מחסינות מהרחבות שמוכרות במדינות דמוקרטיות. מדינות רבות תוחמות את החסינות לתחומי הפרלמנט וגם אז היא חלה על התבטאויות בלבד, שקשורות למילוי תפקידו של חבר הפרלמנט.
בחלק מהמדינות לא חלה החסינות על הוצאת דיבה ועל הבעת דעות בעלות אופי פרטי. באחרות היא לא חלה על תביעות אזרחיות. מחקר שבוצע במרכז המחקר של הכנסת אף מצביע על מגמה הולכת וגדלה לצמצם את היקפה של החסינות.
לעומת זאת, חסינות חברי הכנסת בישראל חלה הן על הבעת דעה והן על מעשים הן בכנסת והן מחוצה לה. נותרה רק מגבלה אחת – "שההתבטאות והמעשים ייעשו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת".
להצדקה לחסינות נוהגים להזקק לתסמונת שער הגיא- הצעה של הממשלה עומדת ליפול על חודו של קול. כדי לסכל זאת שולח שר המשטרה שוטרים לשער הגיא ואלה מעכבים חברי אופוזיציה בדרכם לכנסת עד שההצבעה על ההצעה הממשלתית תעבור. ואכן, חברי בכנסת היחידים שלא תמכו בהענקת חסינות נמנו עם מפלגת השלטון ובראשם בן-גוריון. עתה התהפכו היוצרות – הממשלה יוזמת הרחבת החסינות ואילו חברי האופוזיציה נלחמים במגמה.
להצעת החוק של גוטליב אין אח ורע בעולם. על פיה, חקירה פלילית והליכים אזרחיים נגד חבר כנסת לא ייפתחו אלא אם קבעה הכנסת ברוב של 90 מחבריה, שלעולם לא יושג כמובן, שהמעשה שבשלו התבקשה החקירה או הוגשה התביעה "לא נעשו במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת".
זאת לעומת המצב הקיים לפיו חקירה נפתחת באישורו של היועץ המשפטי לממשלה ומשגובש כתב אישום, על חבר הכנסת לשכנע את הכנסת שכתב האישום שהוגש נגדו הוא בגין עבירה שעבר במסגרת מילוי תפקידו ואילו בתביעה אזרחית יהא עליו לשכנע את בית המשפט בכך.
על פי לשון ההצעה לא תיפתח חקירה ולא יוגש כתב אישום נגד חבר כנסת שתוקף את אשתו או יורה בשכנו אלא אם 90 חברי כנסת אישרו לעשות כן. לכאורה בית דין לא יוכל אף לדון בתביעת גירושין נגד חבר כנסת אם רק 89 ח"כים סמכו ידיהם עליה.
את הצעתה נימקה גוטליב בכך שבית-המשפט אינו כשיר לקבוע האם האמירות או המעשים היו במסגרת מילוי תפקידו של חבר-הכנסת שכן "אין בידיו הכלים להחליט מהו היקף תפקידיו של חבר הכנסת". בהציגה את הצעת החוק היא הוסיפה שדווקא לה היכולת לקבוע האם היא ביצעה את העבירה במסגרת תפקידה כחברת כנסת.
התרעות פיקוד העורף