"האחדות היא האחריות של כולנו להחזיק את התקופה הקשה הזאת"

איציק שלי, מאז אותה השבת הארורה והשחורה, 431 ימים ששעון הזמן נעצר – לוח השנה קפא. החלומות עלייך בלילה רק הולכים וגוברים – הסיוטים על רגעי חטיפתך - לא נותנים מנוח. התמונות המזעזעות מביתך, מהקיבוץ שלנו ושאינן מפסיקות לרוץ במוחי - הן אותן התמונות שלקוחות מסרט אימה שאף במאי לא ביים – שאף תסריטאי עוד לא כתב. המחשבות הטורדניות בשאלות שנותרו פתוחות כבר 431 ימים על מצבך, אשר מלוות בבכי וזיעה קרה, רק הולכות וגוברות.

אני תמיד דואג להזכיר לעצמי כמה אתה חזק ומסיים בתקווה אופטימית שאתה שורד את זה – לא נעצור - עד שתחזור וביחד עם כולם\ן במהרה. כבר בשבוע הראשון למערכה, התגבשה בי ההבנה המהירה, הברורה והפשוטה – נוצרה משפחה גדולה וחדשה במדינת ישראל שאני חלק ממנה – משפחת משפחות החטופים. קדושת ערך החיים, מחויבותנו העליונה להשבת האהובים\ות שלנו הביתה, תוך קיום עיקרון היסוד הבסיסי "שלא משאירים אף אחד מאחור" – עיקרון שעליו החברה הישראלית קמה והושתתה.