אל־ג'ולאני מציע לישראל לחתום על הסכם שלום, שיכלול את נסיגת כוחות צה"ל מהכפרים שכבש בגולן הסורי מיד לאחר הפלת אסד ואת החזרת החרמון הסורי לריבונות סורית. על פי אל־ג'ולאני, שמשמו אפשר להבין את עמדתו הערכית והרגשית בעניין הגולן, החזרת חלק מהשטח האהוב לחיק אמא סוריה עדיפה על השארת כולו בידיים ישראליות. ועוד בחלומי זה, הודעה של ועדת פרס נובל לשלום בחודש אוגוסט 2025 על הענקת הפרס לנתניהו ולאל־ג'ולאני. בחלומי נראים כבר באותה שנה טיולי המורשת לדמשק ולחלב, קו הרכבת לטורקיה והרחבת הסכמי אברהם לסעודיה ולמדינות נוספות. ההסכם הישראלי־סורי החלומי גם הניח בסיס להסכם שלום עם לבנון, ואלפי ישראלים מציפים את בתי הקזינו בביירות ובצור.
התסריט השני שהופיע בחלומותיי כנראה קצת פחות דמיוני. שם, אל־ג'ולאני זעם כשנודע לו שישראל הפרה את הסכם הפרדת הכוחות משנת 1974, וכבשה טריטוריה סורית בגולן תוך הצגת טיעון שנראה לאל־ג'ולאני מוזר, ולפיו מדובר במהלך של הגנה עצמית. אל־ג'ולאני חשב שייתכן שממשלת ישראל כבשה שטח בסוריה כי ברצונה להקים התנחלויות בגולן הסורי. באותו חלום, הכעס של המנהיג הסורי החדש ושל העולם הערבי הסוני, שזכה לגיבוי בינלאומי בשל ההפרה הישראלית של ההסכם בן 50 השנים, הוליד שורה של תקריות גבול ואף שיתוף פעולה תמוה של סוריה הסונית עם חיזבאללה השיעי. זאת ועוד, בתרחיש הזה עלולות מדינות הציר הסוני, ובראשן סעודיה, להודיע על הפסקת כל המגעים להרחבת הסכמי אברהם.
בחלומי קיוויתי שהדרג המדיני בישראל בחן את שתי האפשרויות בכובד ראש, הניח בצד את הרצון לרצות את הבייס הפוליטי שלו והעריך כי אופציית פרס נובל היא המועדפת עליו, ובעלת ההיתכנות הגבוהה יותר מזו של אופציית המלחמה. ואז התעוררתי, והבנתי שנכון לכרגע, הבחירה באפשרות השלום הייתה רק חלום.
התרעות פיקוד העורף