במילה אחת וואו, בשתי מילים וואו וואו. מספיק מבט אחד לראות מה היו יחסי הכוחות בין ישראל וארה"ב לבין ציר ההתנגדות השיעי בהובלתה של איראן בסוף שנת 2023 למצבם כיום בסוף שנת 2024. זה היפוך של 180 מעלות לטובתה של ישראל (ועל זה נצטרך לשאול בהמשך מתישהו את השאלה: האם באופן פרדוקסלי מלחמות ארוכות דווקא טובות לנו ורעות לאויב, בניגוד לסברה הרווחת עד כה).
אבל, הסברים לחוד ומעשים לחוד. פרקטית בשטח, מעגל ההגנה על המשטר באמצעות שליחים אזוריים, שנבנה על ידה בהשקעה רבה ויצר מעין מאזן אימה אזורי, קרס ונעלם. לזה יש להוסיף את יכולות ההגנה האווירית נלקחו ממנה, ואת היכולת לייצר טילים חדשים (תזכורת – ישראל תקפה את מתקן הדלק המוצק באיראן).
נדמה שהמשמעות ברורה - איראן, המצויה במצוקה אסטרטגית, זקוקה ל"תעודת ביטוח" למשטר, שייצור מאזן אימה, במיוחד לנוכח כהונתו הממשמשת ובאה של טראמפ כנשיא ארה"ב (לפי מספר דיווחים בתקשורת איראן ניסתה להתנקש בחייו של טראמפ במהלך הקמפיין).
ההנחה הזו וגם דו"ח סבא"א חושפים טפח, ויתכן מאוד שמבטאים את מה שכבר מתחולל בשטח - הסתערות איראנית לעבר יכולת גרעינית היא תעודת הביטוח הטובה ביותר לשלטון, ויהיה על איראן לדבוק בה בכל דרך, גם אם לפרקים תסכים לעצור זמנית לטובת חבילת הטבות כלכלית.
המשמעות לישראל ברורה - עליה לפעול כדי למנוע יכולת גרעינית איראנית, ועליה לפעול כבר עתה מול מה שנראה כמו שעת כושר בלתי חוזרת והזדמנות אסטרטגית של פעם בדור שלא לאפשר לאיראן להצטייד בנשק מסוג זה, שינציח את ציר ההתנגדות השיעי בהובלתה.
אבל, יתכן מאוד שהמעשה הישראלי לא ידבר רק בשפה הצבאית של מטרות ויכולות צבאיות, אלא ישפיע מאוד גם ברמה התודעתית ציבורית באיראן. כלומר, מעבר מהמגרש הצבאי בלבד למגרש הציבורי שבו הלכה למעשה יוכרע, בין היתר, עתיד המשטר האיראני.
התרעות פיקוד העורף