אינני איש טלפונים. יכולים לעבור שעות ואף ימים שבהם הנייד שלי במצב שקט ואינני חש כלל בחסרונו. אני נוהג לשכוח אותו, להתעלם ממנו, לכבות אותו בזמן שאני במרפאה או בפגישות - ולרוב שוכח להפעילו מחדש.
כל חבריי יודעים שאם אינני מגיב למסרונים או לטלפונים, אפשר להשיג אותי דרך רעייתי. לא זאת בלבד, אלא שמדי פעם כשאני חוזר ומתחבר לטלפון וקורא מסרונים או דוא"ל, אני עונה אבל שוכח לשלוח את תשובתי. כששואלים מדוע לא עניתי ואני נשבע שאכן קראתי והתייחסתי, אני פותח את המסרון ומגלה לתדהמתי שאכן עניתי, ואפילו באריכות, אבל פשוט לא שיגרתי את התשובה.
באחד מימי שבת האחרונים ישבתי עם עצמי, בוהה בטלוויזיה, מתכנן בראש את משימות הבוקר. ראיתי בזווית העין את הטלפון ולקחתי אותו לידיי. כמנהגו בשבתות היה הטלפון על מצב טיסה, פתחתי אותו והתחלתי לענות להודעות שחלקן היו עם סרטונים מטופשים או פוליטיים, שמהם אני מתעלם לאחרונה.
בשלב זה מצאתי את עצמי במשך כמעט שעתיים עובר מסרטון מטופש אחד לשני. אני יודע עכשיו בדיוק איך לבשל כרובית בחלב וכורכום ואחר כך לטגן אותה בבלילה עם קמח, קורנפלור, אבקת אפייה וסודה לשתייה, או איך להוריד כתמים בעזרת משחת שיניים, או לחלופין, להשכלתי הרפואית, איך לרפא שפעת עם בצל ושמן זית. מסתבר שזה מה שקורה לחלק גדול מהאוכלוסייה, העוברים מסרט טיקטוק מטופש אחד למשנהו.
זו בדיוק התחושה שחשתי לאחר שעתיים של גלילה בנייד, ואני בטוח שגם אחרים חשים כך לאחר צריכת תוכן ברשת, שהיא ללא עוררין ברמה נמוכה, לא רלוונטית ולא מקדמת.
מילון אוקספורד כותב ש־27 אלף משתתפי הסקר השנתי בחרו מילה זו כמילת השנה, "מאחר שהיא מתארת הידרדרות של מצב נפשי או אינטלקטואלי כתוצאה מצריכת יתר מתמשכת של תכנים וחומרים דיגיטליים הנחשבים טריוויאליים או בלתי מאתגרים באופן מתמשך ולעיתים אינסופי".
אז לא משנה בני כמה אתם, בכל גיל היזהרו מהרשת - אם אתם רוצים לשמור על המוח שלכם. ספרים, פודקאסטים, תשבצים, סודוקו, ברידג' ומעורבות חברתית - שומרים ומטפחים את המוח הרבה יותר.