עם פרוץ המלחמה בשביעי לאוקטובר עצרה הקואליציה את הליכי החקיקה בנושא הרפורמה. במקום שבית המשפט יפעל באחריות דומה, הוא פעל ההיפך בדורסנות: לביטול תקדימי של חוק יסוד, להתערבות בנושאים הנוגעים לניהול המלחמה, כולל דיונים חסרי תקדים על ניהול הסיוע ההומניטרי ועכשיו להשתלטות מוחלטת על ניהול הוועדה לבחירת שופטים.
שר המשפטים לוין החליט עם פרוץ המלחמה ללכת לשיטת ההסכמות מול השופטים ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ובשיתוף פעולה בין הצדדים הוא אף הצליח למנות 162 שופטים, מספר חסר תקדים יחסית לימים אלו. שיטת ההסכמות הצליחה למעלה מן המשוער. חבל שבית המשפט החליט לזנוח אותה. מזה שלושה עשורים רבים טוענים כי בית המשפט העליון מתנהל כ"גילדה" מועדון סגור שלא מעוניין להכניס אליו אנשים אחרים מקבוצות אוכלוסייה שונות שראוי לייצגם שם - לכן הוא פועל למנוע את מינויים של שופטים מקצועיים, משכילים אך מזרם אחר כמו ד"ר בקשי וד"ר ביטון, משום שהם יציבו בפני השופטים את האמת הפשוטה והכואבת.
באותה "מהפיכה חוקתית" שהנהיג השופט ברק. בפועל, התברר, התחוללה כאן מהפכה המגיעה לכדי הפיכה של ממש, אשר שוללת מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית. המחוקק לא העלה על דעתו מצב שבית המשפט העליון מנסה לקבוע במקום לפרש מהם ערכיה של מדינת ישראל, הכנסת הרי תמיד מוצגת כמכשול, כעיכוב מטריד.
בית המשפט בהתפשטותו לתחומים לא לו, בהתערבותו בסוגיות שבהן אין לו ואסור שתהיה לו כל סמכות, יכרות בסופו של דבר את הענף שעליו הוא יושב ויזעזע את העץ כולו. הוא מביא אותנו במו ידיו למצב שבו לא תהיה ברירה אלא להקים בית משפט לחוקה, שסמכויותיו תוגדרנה בחוק. לא תהיה ברירה, יהיה עלינו לגדור את בית המשפט בסייגים ברורים אשר יגבילו את סמכויותיו. על הכנסת לשוב וליטול לידיה את ההגה שניתן לה מהעם מכוחה של השיטה הדמוקרטית, ולהעמיד במקומם את הגורמים המנסים לקנות להם אחיזה בהגה. אפילו אם מדובר בבית המשפט העליון. יש להגדיר מחדש את כללי המשחק.
המערכת צריכה ללמוד להגיד – טעינו, בואו ננסה לתקן את המערכת ביחד, אך כפי הנראה השופטים לא ממש מעוניינים בהסכמות. יותר קל ופשוט להכתיב את עמדתם בצווים בהתאם לעתירות מוזמנות. ללא ספק! המצב הקיים הוא בלתי נסבל. זו ממש דיקטטורה והמציאות חייבת להשתנות. לכן, בלית ברירה, הקואליציה נדחקת לפינה ושוקלת להעלות להצבעה בקרוב את החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, כפי שאושר בחודש מרץ 2023 לפיו: אין וטו לשופטים, יש רוב לקואליציה, אין אפשרות להשתלטות קואליציונית על בית המשפט, יש גיוון של בית המשפט עם ייצוג לסיעות רבות בכנסת. חשוב להזכיר כי נציגי ראש הממשלה ושר המשפטים ערים לחששות בקרב חלקים מן הציבור לגבי אופייה הדמוקרטי של ישראל.
ויש לומר כי ישראל הייתה ותישאר דמוקרטיה, הכנסת לא תפגע בזכויות אדם, נציגי הממשלה מצהירים כמה פעמים כי הם ישמרו על זכויות האזרח וזכויות הפרט ולא יפגעו באף אזרח. בית המשפט חייב לקבל גיוון ולהכניס אליו אוכלוסיות שעד כה היו ממודרות. זו מטרת החקיקה, בעצם זו הייתה גם מטרת הרפורמה המקורית, נקוה שקברניטי המשפט ישכילו להבין כי הממשלה מבקשת להתפשר ולמשול אך לא להתקפל ולהתבטל בפניהם, וישנו את התנהלותם האגרסיבית כנגד כל מי שמבקר אותם. ונתפלל שלא נצרף גם את השר לוין לאותם שרי המשפטים שביקשו לתקן ולחולל שינוי - ושילמו מחיר כבד, פצע לכל החיים. אנו מעדיפים כמובן את הפשרה וההסכמות על פני יריבות מתמדת שתוביל למשבר חוקתי שיפגע בכולנו.
התרעות פיקוד העורף