בקיץ 92', לאחר כינון ממשלת העבודה השנייה, מינה ראש הממשלה דאז יצחק רבין את פרופ' איתמר רבינוביץ לעמוד בראש צוות המשא ומתן לשיחות השלום עם סוריה. רבינוביץ, מומחה עולמי להיסטוריה של המזרח התיכון, הסתער על המינוי בחדווה. "חקרתי את סוריה במשך שנים", הוא מספר, "והרעיון שאולי יהיה אפשר להביא לשיתוף פעולה בין סוריה לישראל מאוד קסם לי".
כיוון שהערוץ הסורי נכשל, רבין פנה לפלסטינים ולהסכם אוסלו. "כמעט היינו בשלים לחתימה ועדיין רבין רצה לנסות עוד הזדמנות אחרונה למסלול הסורי. כדי לפרוץ את המבוי הסתום, הוא נתן למזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר את מה שנקרא 'הפיקדון', שמשמעותו: נכונות היפותטית מותנית לסגת מרמת הגולן תמורת הסכם שלום מספק וסידורי ביטחון מספקים עם סוריה".
זה נקרא בלשון דיפלומטית 'הגישה ההיפותטית', כששני הצדדים מפקידים אצל מתווך אמין את העמדות שלהם והמתווך מנצל אותן כדי לקדם את המשא ומתן. אני זוכר שכשיצאנו מהחדר אחרי שרבין נתן לכריסטופר את הפיקדון, והלכנו לכיוון חדר הישיבות של הממשלה, אמרתי לדניס רוס, למרות שאני לא חובב אמירות דרמטיות, 'כרגע שמענו את משק כנפי ההיסטוריה, כי רבין נתן לכריסטופר את המפתחות לשלום עם סוריה'. זה היה רגע יחיד במינו".
רבינוביץ, שכיהן כנשיא השישי של אוניברסיטת תל אביב, הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזרח התיכון ושגריר ישראל לשעבר בארצות הברית, אבל בעיקר נחשב לאחד החוקרים המובילים של הפוליטיקה הסורית. ספרו "סוריה תחת שלטון הבעת' (1963–1966)", שראה אור באנגלית, התבסס על הדוקטורט שלו וסקר את עליית מפלגת הבעת' הסורית במהלך ההפיכה במדינה השבטית. הריאיון עימו מתקיים ימים ספורים אחרי סיום שלטונה הרצחני עם נפילת משטרו של אסד במהירות כמעט מעליבה, באחד השיאים הגיאופוליטיים שידע המזרח התיכון בעשור האחרון.
העובדה שהיו הזדמנויות בודדות לקדם הסכם שלום עם הסורים במשמרת של רבינוביץ נראית במבט לאחור לא פחות ממדהימה. "הפעם הראשונה הייתה כשרבין שלח את הפיקדון עם השליח, שגילה את הקלפים מוקדם מדי, והפעם השנייה הייתה לקראת מותו של חאפז אל־אסד", מבאר רבינוביץ. "הנשיא הסורי ביקש לחדש את המשא ומתן בפגישתו עם מדלן אולברייט. אהוד ברק היה אז ראש הממשלה, ויכול להיות שהוא ראה בו פרטנר או שרצה להשלים את המשא ומתן ולהוריש לבנו בשאר שולחן נקי. בפועל זה נכשל, כי פיזית ופוליטית כבר לא היה לו כוח".
קצת רקע: הדת העלווית בסוריה, דת שבידלה עצמה מהאסלאם השיעי והפכה לתערובת מוזרה של אלמנטים אסלאמיים, פגאניים ונוצריים, התקיימה בהר העלווים ונחשבה לחלשה ומנוצלת. שם גדלו גם האב חאפז אל־אסד ובנו בשאר. "נקודת המפנה הייתה כשהצרפתים החלו לטפח מיעוטים כמו העלווים, הדרוזים והכורדים נגד הרוב הסוני, שבו ראו כתומך בלאומיות הערבית שעוינת את צרפת", אומר רבינוביץ. "וכשהקימו צבא מקומי, העלווים בלטו בתוכו. עבור בן אדם שגדל בהר, קריירה צבאית הייתה סולם מצוין לקידום חברתי".
עם כינון עצמאותה של סוריה ב־45', היו בצבא סוריה עלווים קצינים ונגדים, וגם הטייס חאפז אל־אסד, שיהפוך לימים לנשיא סוריה. כשהעלווים הקימו את מפלגת הבעת', שהציעה לאומיות ערבית חילונית, הם משכו את בני עדות המיעוטים שקיוו להימלט מהשוליים ולהשתלב באומה הערבית הגדולה. ואולם כשהבעת' תפסה את השלטון ב־63' בהפיכה צבאית, היה זה רק עניין של זמן עד שהעלווים נפטרו מכל המיעוטים האחרים ואסד האב כונן משטר רודני משפחתי ודיכא באכזריות כל ניסיון התנגדות. "ויחד עם זאת, חאפז אל־אסד גם בנה את המדינה הסורית והפך אותה מחלשה וחסרת חשיבות למעצמה אזורית", אומר רבינוביץ. "בעצם אסד הציע לציבור הסורי עסקה: אתם תקבלו את המשטר הדיקטטורי המושחת שלי ותקבלו בתמורה סדר וגאווה לאומית".
למרות הריקבון הכלכלי, השחיתות של משפחת הנשיא אסד והחולשה המתמשכת מאז מלחמת האזרחים, פרופ' רבינוביץ הופתע כמו העולם כולו מהצלחת המהפכה ומהמהירות שבה הכל התמוטט ונפל. "הופתעתי גם מהמהירות של הכניסה וגם מהפסיביות של שלושת התומכים החיצוניים", הוא אומר.
"גם באיראן יש התנגדות רבה למשטר, והיו בה הפגנות ומהומות שדוכאו בברוטליות. לא הייתה פריצה מהסוג הזה. מצד שני, בעיראק אם לא הייתה אופוזיציה מאורגנת, סדאם חוסיין היה ממשיך לשלוט בה כדיקטטור. אנשי דאע"ש בזמנו היו לוחמים טובים מאוד. רק בעשור הקודם דאע"ש כבש חלקים גדולים מסוריה ומעיראק במהירות מסחררת, ואיים אפילו על בגדד ועל ירדן. ברגע שכוח נחוש מחליט לפרוץ קדימה, לפעמים הוא מצליח ולפעמים לא".
ועדיין, גם אופן ההשתלטות על מוסדות השלטון בסוריה וגם הניסיון לקיים רציפות וסדר ולאפשר לאנשי האופוזיציה להצטרף אליהם וללוחמים להניח את נשקם בלי להסתכן במוות - מדברים בעד עצמם. אין בינתיים התנפלות על המיעוט העלווי, אבל מצד שני נשארים סימני שאלה לגבי כוונותיו של אל־ג'ולאני, שחזר בינתיים לשמו המקורי. בעולם תוהים עדיין על אופיו וכוונותיו של המשטר החדש, וארצות הברית שלחה שלושה דיפלומטים על מנת להתרשם מהמצב ולפתוח ערוץ הידברות עם המשטר. צריך להמתין ולהבין את משמעות הקשר הטורקי והפגיעה בכורדים הסורים ששולטים היום על כמעט שליש משטחה של סוריה ונהנים מתמיכה אמריקאית מסוימת".
ביידן אמר בצדק שצריך להעמיד מול הציר הזה ברית הגנה אמריקאית־סעודית ולנרמל את יחסי ישראל עם ערב הסעודית ולבנות קואליציה שחלקה כבר פעלה בשני המקרים של התקפת הטילים האיראנית. אבל טראמפ, כבר בקדנציה הראשונה שלו רצה להוציא את 3,000 החיילים האמריקאים שיושבים בסוריה ושכנעו אותו לא לעשות את זה. כנשיא בפעם השנייה, לפי ההתבטאות שלו ברשתות החברתיות, הוא עלול למשוך את החיילים שלו מסוריה ולהפקיר את הכורדים על הקרקע. יש דבר כזה שנקרא 'אמינות המחויבות' של מעצמות לאנשים שעזרו להם, אבל טראמפ לא מאמין גדול במושג הזה".
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס כתב בעבר שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אלא כפארסה או טרגדיה. העיתונאי האמריקאי פטריק סיל הקיש מהאמירה הזאת להיסטוריה של סוריה, כשתיאר איך מאחורי כל אחת משלוש ההפיכות הצבאיות הגדולות שהתחוללו בה עמד כוח חיצוני. "הכוחות שנאבקים על ההשפעה במזרח התיכון הפכו את סוריה לשחקן", אומר רבינוביץ. "אנחנו לדעתי ברגע דומה, אבל לא כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, אלא כי כולם נאבקים על עיצוב דמותה של סוריה באופן שישרת את האינטרסים שלהם".
התרעות פיקוד העורף