בישראל קיימת מצוקת מקום קשה בבתי הכלא. למעשה ישנו "מצב חירום כליאתי" מאז תחילת המלחמה, וכתוצאה מכך וכתוצאה מפסיקה קודמת של בית המשפט המחייבת x אסירים על שטח, כל הזמן משחררים אסירים בהליך של שחרור מנהלי לאחר שריצו רק מחצית מהתקופה שנגזרה עליהם בבית המשפט.
הדבר מוביל לכך שיש פחות ענישה ובוודאי פחות הרתעה כלפי מי שכבר הורשע בדין. זה כשלעצמו אמור היה, לטעמי, לגרום לפרקליטות ולבתי המשפט להתעקש פחות על השארתם במעצר עד תום ההליכים של מי שעל פניו אין סיבה טובה דיה להחזיקם במעצר ממושך עוד בטרם נשפטו.
למה בעצם? מה בדיוק מצדיק את זה? תכלית מעצר עד תום ההליכים היא להשאיר בכלא אדם שנשקפת ממנו סכנה לציבור, ששחרורו מסוכן. לנגד ארי רוזנפלד אומנם מיוחסת עבירה ביטחונית חמורה, אבל כזו מיוחסת גם לדובר אלי פלדשטיין אשר לו העביר רוזנפלד את המסמכים. שניהם מואשמים במסירת ידיעה סודית ללא סמכות, אבל פלדשטיין – שבניגוד לנגד מואשם גם בכוונה לפגוע בביטחון המדינה – שוחרר בכל זאת בתנאים מגבילים.
רוזנפלד שיתף פעולה עם חוקריו, התחרט על מעשיו, הסביר שהוטעה לחשוב שלפלדשטיין סיווג ביטחוני גבוה ושכל החומרים מגיעים דרכו ישירות אל ראש הממשלה. למרות כל זאת, שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין אימץ את עמדת הפרקליטות כי בעת מלחמה אסור לקחת סיכון שהנגד ידליף את המידע האצור במוחו בשל פוטנציאל הנזק הגדול.
"מי לידינו יתקע שהנגד בהיותו משוחרר ממעצרו לא יעביר מידע זה מבלי שהוסמך לכך למאן דהוא, בסברו כי כך נכון לעשות למען ביטחון המדינה או מטעם אחר וצודק שייראה לו נכון?". לנגד, אמר השופט, יש עוד מידע רב בין אוזניו ולכן יש להשאירו במעצר בזמן מלחמה.
ממתי משאירים אדם נטול עבר פלילי במעצר בגלל מה שנמצא במוחו? לפי זה סיכוי טוב שלעולם לא תיווצר אפשרות לשחררו. על פי הכלל הזה, חצי מדינה אמורה לשבת במעצר עד תום ההליכים בשל מה שעובר לנו בראש. מוזר שלא ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר עם הגבלות קשות, עם אזיקון אלקטרוני וללא גישה לטלפונים ולמחשבים.
מה הסיכוי שאדם שהפרקליטות ובית המשפט מסכימים שלא התכוון לפגוע בביטחון המדינה – ימשיך להזרים מידע האצור "בין אוזניו" לאחר מעצר קשה כשהוא נתון לפיקוח. איך זה בדיוק יתאפשר, איך זה בדיוק ישתלם לו?
בינתיים, שבועות ארוכים הוחזקו במעצר (עד אתמול) גם משגרי פצצות התאורה על בית ראש הממשלה בקיסריה – אמיר שדה, איתי יפה, עופר דורון ובנו גל. כבר כתבתי כאן אחרי האירוע החמור שאדם נורמטיבי לא יוצא להפגנת מחאה לגיטימית נגד רה"מ כשבתיקו פצצות תאורה, בטח לא עורך סיורים מקדימים סביב הבית כדי לבחור דרכי גישה עם מעט מצלמות, ובטח לא מסתתר בבית חברים לאחר מעשה.
אבל הם הביעו חרטה, התנצלו, שיתפו פעולה בחקירה ואין להם עבר פלילי סדרתי עשיר. איזו סכנה נשקפת מהם לביטחון הציבור והמדינה? הסיכוי שיחזרו לסורם לא רק שואף לאפס, הוא אפס. מעצר עד תום ההליכים (כפי שדרשה הפרקליטות) אינו עונש ואינו מקדמה על חשבון הרשעה עתידית אפשרית.
אחד הדברים המתסכלים במחוזותינו הוא החלוקה הפוליטית האוטומטית לכן־ביבי לא־ביבי בבואנו לגבש עמדה, וזה קורה גם כאן. בחלוקה גסה, תומכי נתניהו בעד הנגד ונגד משגרי פצצות התאורה, ולהפך: מתנגדי ראש הממשלה נגד רוזנפלד ובעד ארבעת העצורים.
במדינה מתוקנת, כולנו צריכים להתקומם על מעצרם של כל החמישה ולהיות מודאגים ממה שנראה כמו מדיניות קלה מדי על "הדק" המעצר עד תום ההליכים של הפרקליטות ובית המשפט.
השבוע קיבלו סוף־סוף משפחות הסמב"ציות והתצפיתניות של מוצב נחל עוז את הקלטות בנותיהן בשעות שלפני נפילתן, וזה לא הלך בקלות. נדרשה עתירה שלהן לבג"ץ כדי לאלץ את הצבא לעשות את המובן מאליו ולהעביר את ההקלטות בחלוף למעלה משנה מהטבח.
לא רק שבצבא עשו זאת באי־חשק מופגן ותחת לחץ עתירה, אלא שלתדהמת ההורים התברר להם שההקלטות שנמסרו להם נעצרות ב־04:48 לפנות בוקר. כאילו לא אירעה מתקפת חמאס ב־06:29, כאילו לא נאבקו בנותיהם במחבלים שעות ארוכות לאחר מכן.
בהקלטה שנמסרה, למשל, למשפחת אשרם, נשמעת בתם התצפיתנית שי ז"ל מאחלת "יום נפלא" קצת לפני 05:00 בבוקר. מכיוון שכולנו זוכרים שהיום לא היה נפלא, חייבים לדעת מה אומרת שי אשרם בקשר כשהיא רואה את המחבלים מסתערים על הגדרות. מה ששוחרר למשפחות עד כה, רק ממחיש את עוצמת העיוורון של צה"ל בשעות שלפני המתקפה הרצחנית.
בתשובה לשאלה איפה ההקלטות המלאות, הסבירו בצה"ל למשפחות ההמומות: "המקטעים שהועברו הם ההקלטות שבהן שומעים את קולות יקירותיהן בלבד. לאור בקשת המשפחות, נערכת כעת בדיקה נוספת". זו תגובה מקוממת ועלובה שרק מגבירה את החשדנות ואי־האמון בצבא. בדיקה נוספת? מה יש לבדוק אם הבדיקה עד כה ארכה חודשים ואחריה העברתם לטענתכם את כל מה שיכולים הייתם להעביר?
דרישת שר הביטחון מהצבא, בעקבות החרפה, למסור למשפחות את הכל, רק מחדדת את השאלה מה הצדיק את היעדר השעות הקריטיות של המחדל מההקלטות שהועברו עד כה. האם באמת קשה היה להפריד את קולות הבנות בקשר ועלולים להיחשף קולות לוחמים אחרים בקשר? (עוד טענה של צה"ל). האם חלילה נערכו מחדש? ואולי ביקשו למנוע את פרסום הקטעים שמהם עולים מצוקתן וייאושן של הבנות ולכן "דולל" החומר? אולי יש מי שחושש שהפרסום ימחיש עוד יותר את חולשתנו ובעיקר את כישלונם של מפקדי צה"ל ביום הטבח?
התהיות הללו אולי נשמעות קונספירטיביות, אבל למרבה הצער הן רלוונטיות, כי החומרים לא נמסרו במלואם להורים שבנותיהם הופקרו למותן, ואלה מהן ששרדו עדיין חטופות בעזה. אי־מסירת הקלטות היא עינוי נוסף של המשפחות, שזכותן המלאה לדעת מה באמת קרה בבסיס בבוקר שבו נפתחו על בנותיהן שערי הגיהינום ולשמוע את קולן ברגעיהן האחרונים.
טוב עשו המשפחות שלא משכו את עתירתן. מה שלא עבד בחודשים של הפצרות ותחנונים, יעבוד בהוראת שופטי העליון.
התרעות פיקוד העורף