יש לי חלום שנהיה גאים בארצנו | יונה ברטל

יש לי חלום לקום בבוקר, להסתכל על קרני השמש הראשונות ולהודות על היש, והפעם לא רק על המשפחה, הבריאות והחופש – אלא גם על השקט, היציבות והשגרה.

לדעת שאוכל לתכנן לא רק למחר או לשבוע הבא, אלא לחודשים קדימה ואולי לשנה הבאה. להתפנק בתחושת יציבות נעימה ממכרת, כמו אז בילדותי בירושלים. אז ידענו שיומיים אחרי הגשם יורדים לוואדי לחפש סתווניות וכרכומים. הכנו את מגדיר הצמחים ויצאנו לשעוט בהרים. הכנו את המגפיים לקפיצות בשלוליות. אז ידענו להקשיב, אז ידענו שצריך ללמוד כדי לדעת. אז ידענו לחלוק גם אם לא היה מספיק. אז הבנו את גבולות כוחנו האמיתי וקיבלנו את זה במין שלווה, הבנה.

ועתה, שנים אחרי, מאז 7 באוקטובר, הקרקע נשמטה מתחת לרגלינו. עולמנו הצר קיבל תפנית נוראה, רעש גדול נכנס לחיינו וגם חוסר ביטחון תהומי. בכל שבוע נפתחה אצלנו מערכה חדשה, חזית אחת ועוד אחת, אצלנו פנימה, מסביב במזרח התיכון, באירופה, בארה"ב ואפילו באוסטרליה הרחוקה.

עתה, בחג האור, קצת לפני תחילת השנה הקלנדרית החדשה, אני רוצה סוף־סוף לנשום עמוק ברצף, להניח ללב המכווץ קצת להתרווח, לשיר שירי חג בלי להתנצל, לחבק בלי להתקדר על אלה שהחיבוק שלהם ריק, להדליק את נרות החג בלי לחשוב על שלהבות של נרות נשמה.

מה כבר אני מבקשת? שמשהו יעזור לכולנו לשטוף את רחובות הארץ בשמחת השבים, לתת לדמעות השמחה אור ירוק זוהר למראה חיבוקים של בנות ובנים השבים הביתה. כן, סוף־סוף שבים לארץ השסועה, המפויחת. ומצטרפים אל הזורעים באדמת הטרשים הסרבנית, למרות כל האירועים הקשים.

יש לי חלום שנהיה גאים בארצנו, בנבחרינו, בערכינו, במשנתנו הסדורה, בתוכניותינו לעתיד טוב יותר. ואני יודעת שזה אכן בוא יבוא, כי אני פוגשת בכל יום את הדורות הבאים, צעירות וצעירים נחושים הרוצים לעשות לעולם טוב יותר, שמסתכלים קדימה בתקווה, שלא מלינים על הנטל, על חובת המשימה גם אם היא כבדה, מסוכנת וגובה מחיר לא קל. אני מסתכלת עליהם בהשתאות, בהערכה, בהוקרה ובתודה.

אני מקשיבה לפצועים, לנכים הצעירים, ורוצה לחבק אותם. כמה כוח רצון, כמה אופטימיות, כמה אהבת מולדת הם מפיצים לכל עבר, ואני שואבת מהם כוח גדול ומרשה לעצמי אפילו נשימה עמוקה, גם כשאני חושבת על בני משפחותיהם התומכים העומדים כמו סלע איתן מאחוריהם.

ומה שנותר לי הוא לשעוט קדימה, בעשייה, וגם להפשיל שרוולים ולהמשיך לעמול למען ארצי, למען הדורות הבאים הללו. לקדם ערכי יסוד שעליהם צמחנו וגדלנו ואותם ינקנו כאן זה דורות. ללא מורא, ללא חשש, ולא להוריד את העיניים לרגע ממרכז המטרה.

כן, גם לפגוש קהלים נוספים ומגוונים, בארץ ומעבר לים, לנסות לגייס לבבות, חברות וחברים, להמשיך ולהסביר את זכותנו, את מהות קיומנו, את הערך המוסף שאנו מביאים לעולם. ולא להיסחף להתנשאות ולא להיכנע לתבוסתנות. פשוט להושיט ידיים, להקשיב ולהתגייס לעולם ומלואו.