בחודשים האחרונים אנחנו עדים ליחסים מיוחדים בין יהודים לערבים בארצנו.
במוסדות השיקום ניתן לראות פיזיותרפיסטים ערבים מטפלים בחיילים פצועים ומעמידים אותם מחדש על הרגליים. הכל מתוך רצון טוב והבנה כי כולנו חיים כאן, ורק יחד נצליח.
גם אנשי זק"א, יהודים דתיים, שעסקו במלאכת הקודש הקשה לעיכול של זיהוי הנרצחים, הקדישו אותה תשומת לב ורחשו אותה מידת כבוד לנרצח יהודי ולנרצח ערבי.
אירועי שיתוף הפעולה היהודי־ערבי במלחמת חרבות ברזל הוכיחו כי ניתן ואפשר לחיות יחד ולפעול יחד.
המקום בחברה הישראלית שנשאר נגוע בשנאה יהודית־ערבית הוא השדה הפוליטי והמפלגתי. כאן נראה שהמאמץ לקושש עוד קול בקלפי מביא לעוד הסתה, לעוד הרעלת בארות ולעוד הפצת שנאה.
נראה שהעבודה המשותפת של היהודים והערבים בישראל, שבאה לידי ביטוי בהתגייסות הגדולה ובפריצת הגבולות האתניים והלאומיים, חייבת להוביל להקמת מפלגה יהודית־ערבית שתיבנה על בסיס פריטטי ותחרות על דגלה את השוויון.
מפלגה כזו, שתצא מנקודת הנחה כי כל בני האדם, יהודים וערבים כאחד, שווים, תפיל את מחסומי הפחד. היא תהווה גשר חשוב בחברה הישראלית ותילחם בשנאה, לתועלת כל אזרחי ישראל.
אם זה עובד נפלא בבריאות ובכדורגל (כן, יש הרבה שחקנים ערבים מצוינים בנבחרת ישראל), זה יעבוד גם בפוליטיקה. אין מדובר בחלום, אלא במציאות שיש לפעול למימושה, כדי שיהיה ברור לכל אזרחי ישראל, הפעם באמת, שרק יחד ננצח.
התרעות פיקוד העורף