בעיתוי שיש בו צירוף מקרים מעורר מחשבה צפה שוב פרשת “משחקי חברה” שבה נחקרו הזמר אייל גולן, אביו ואנשים בסביבתו בחשד לבעילה אסורה בהסכמה של קטינות. צירוף מקרים הוא שהאירוע עלה שוב בחג החנוכה ובסמוך לחג “איד אל־בנאת” שנחוג בראש חודש טבת.
חג הבנות/הנשים נקבע ביום המלכת אסתר – “ותילקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו, בחודש העשירי הוא חודש טבת”. אסתר הייתה נערה יתומה ומוחלשת שהפכה בנסיבות חייה למנהיגה רבת עוצמה. כנערה כלואה בבית המלך היא מנהלת ביד רמה את מרדכי דודה ואת הצלת היהודים בשושן מאבדון שנגזר עליהם. ראש חודש טבת חל בחג החנוכה, שגם בו מעלים על נס נשים גיבורות שנלחמו על כבודן והצטרפו למאבק המלחמתי ביוונים ובהתייוונות.
לאסתר עמד כוחה של אחוות נשים. היא הסתייעה במעגל נשים שתמכו בה בשעתה הקשה (“גם אני ונערותיי אצום”). איד אל־בנאת מבטא פעילות של נשים חזקות ומחזקות, שמקיימות מפגש מתוך חירות אישית. הן רוקדות, לומדות ומתקנות עולם. וכאז כן היום, נשים מתרגמות את מסורת איד אל־בנאת לכוח נשי המגדיר מחדש את המאבק נגד החפצת נשים וניצולן. נשים המתייצבות לצד נשים מוחלשות ופגועות וקוראות: “אתן לא לבד”.
איזו עוצמה גילתה טאיסיה זמולונצקי, אחת המתלוננות נגד גולן, בשיחתה עם עמרי אסנהיים ורוני קובן בתוכנית “יהיה טוב” בכאן 11. היא התייצבה בשמה ובפנים גלויות ותיארה איך נערה, עולה חדשה שגדלה ללא דמות אב ועם אם שעברה קשיים, נוצלה על ידי גיבור תרבות וסביבתו.
ההתפלפלות המשפטית אינה רלוונטית כאן. גם אם מבחינת הדין הפלילי והראיות לא ניתן להרשיע את גולן, ברור לכל מאזין לעדותן של טאיסיה ושל נ', שיש בהתנהגות המנצלת צעירות ליקוי מאורות ערכי ומוסרי.
בתוכנית נחשפנו לנשים שעברו השפלה ופגיעה מינית חמורה. הן מספרות כיצד נוצלו, כיצד סוממו והושקו לשוכרה, רק כי רצו להשיג דקות תשומת לב מזמר נערץ. לכן, ללא קשר להיבט המשפטי, צריכה לצאת כאן הקריאה “אתן לא לבד!”.
יש לשקף חברתית את חומרת הפגיעה ואת ההשלכות שלה. אסור להשלים עם קיומו של עולם שבו גברים מבוגרים מקיימים קשר מיני חולה עם נערה בת 17. עולם שבו גבר “מעניש” נערה כשהיא מסרבת לשכב עם חבריו. אברי גלעד היטיב לתאר את הזוועה: “צר לי על הנשים שנפלו ברשת של סוחרי חלומות... וצר לי על הגברים שנשארו ברמה הכי נמוכה של הקיום הגברי והאנושי”.
בחג חנוכה, המעלה על נס את גבורתן של נשים, ובחג הנשים, המעודד אחוות נשים, אני מבקשת להודות לטאיסיה זמולוצקי שנחשפה והציפה ריקבון מוסרי. היא, שהתחילה את הסאגה הנוראית הזו כצעירה מוחלשת, הופיעה כאישה נחושה, אמיצה ובעלת חוט שדרה. כפי שכתב ושר אביב גפן: “נחשפת לאור אפל לכוח/ שלא נותן מנוח/ נושרת כמו שלכת/ עכשיו הזמן לפרוח/ את לא לבד גם כשנדמה/ את לא לבד/ איש לא שכח/ העולם עוד ינגן את השיר שלך".
הכותבת הייתה בעבר יו"ר “אמונה", תנועת האישה הדתית־לאומית