חשש לעתיד הכלכלי של המדינה: בעלי משפחות צעירים ומשכילים עוזבים את הארץ

לפי הלמ"ס, מעל 82 אלף ישראלים עזבו השנה את הארץ, ובמקביל ירדה העלייה לישראל בהשוואה לשנה קודמת. נתון שצריך להטריד אותנו מאוד הוא גיל העוזבים: כמעט 48% הם בני 20־45 ו־27% הם ילדים ובני נוער. בכל מקרה, הרוב המכריע של העוזבים הוא בני פחות מ־45.

מגמת עזיבה נרשמת בקרב בעלי מקצועות גלובליים: הייטק, רפואה, טכנולוגיה

מגמת העלייה בעזיבת צעירים, משכילים, בעלי משפחות, עלולה לפגוע בכלכלה הישראלית ובהרכב החברתי של ישראל. גינוי העוזבים וההשתלחות הפוגענית בהם ממש לא פותרים את הבעיה ואולי אף מחמירים אותה.

בסקרים שמנסים לרדת לשורשי הסיבות להגירה מוזכרים חוסר היציבות הפוליטית, מצב המלחמה, המתחים החברתיים, ההתנגשויות האידיאולוגיות וגם החשש לעתיד הדמוקרטיה בישראל. אין טעם בוויכוח בשאלה אם יש בסיס עובדתי לחששות אלה. עצם קיום התחושה אצל העוזבים מחייב פעולה פרו־אקטיבית מצד קובעי המדיניות.

החיפוש אחר איכות חיים

נושא נוסף שהעוזבים מדברים עליו הוא המצב הכלכלי - יוקר המחיה, הקושי בהשגת דיור ותעסוקה. מובן שבין ההסברים לעזיבה יש גם חיפוש אחר איכות חיים: אנשים מעוניינים במקום שבו יוכלו לחיות חיים רגועים יותר, עם סובלנות גבוהה יותר ועם נגישות לשירותים ציבוריים איכותיים. אם ברצוננו להשאיר כאן אוכלוסייה משכילה, שתורמת לכלכלה ולביטחון, צריך לפעול.

יש להבין לעומק את הסיבות לעזיבה, לבצע מחקרים ולנתח את הפרופיל של העוזבים, לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח של מצב ההגירה על ישראל. להבין למה עולים שכבר הגיעו עוזבים בגלל קשיי קליטה. אך בעיקר חשוב להקשיב לקולותיהם של העוזבים.

פתרונות מעשיים

קבלת ההחלטות חייבת להיות מבוססת על עובדות ולא להישען על פוסטים פופוליסטיים במרשתת. מובן שלצד ניתוח העומק, חשוב לתת פתרונות מעשיים: על הממשלה ועל החברה האזרחית לפעול יחד כדי לטפל בשורשי הבעיה.

להרגיע את השיח המקטב, לייצר הסכמות רחבות סביב סוגיות שנויות במחלוקת, לפעול לחלוקת נטל שוויונית יותר, להוריד את יוקר המחיה. יש לחזק את הקהילות בישראל, תוך מתן תמיכה למי שחשים קושי.