הצבע הצהוב הפך מזוהה בשנה האחרונה עם המאבק להשבת חטופינו מעזה. אולי המטרה החשובה ביותר שצריכה להיות בראש סדר היום של מקבלי ההחלטות בישראל.
מאז ה 7 באוקטובר, אותו יום ארור נורא, האוויר שלנו אזל בריאות ועושה הרושם שהוא לא יתמלא עד שהחטופים ישובו כולם הביתה. אלו לשיקום ואלו לקבורה ראויה. אבל צריך להחזיר אותם. עכשיו. מאז ועד היום לא פסקו גיבורי התרבות שלנו להשמיע קולם למען החטופים. משימוש מלא וראוי ברשתות החברתיות שלהם ועד להתבטאויות אופנתיות ברוח הסמל והצבע הצהוב. כוכבי הספורט מציגים במהלך השידורים החיים את תמונות החטופים. שחקני תיאטרון, זמרים אומנים בכלל עושים שימוש מבורך בבמות המופעים על מנת להזכיר את החטופים ואת החשיבות שבחזרתם הביתה במהרה. ובכלל, בכל ערוץ שנזפזפ, ובכל האולפנים, יושבים מרבית המגישים מדי ערב עם הסיכה הצהובה. אותה הסיכה שעלתה לכותרות בשלל התבטאויות ביקורתיות פומביות על גל גדות שלא ענדה אותה מעל במת טקס גלובוס הזהב הנוצץ. וכאן אני חייב להודות שהתכווצתי באי נוחות לנוכח הביקורת התוקפנית כלפיה.
התרעות פיקוד העורף