כ־100 שנים חלפו מאז פרסם זאב ז’בוטינסקי את מאמרו המכונן על קיר הברזל, שם פרש את משנתו על האופן שבו תוכל התנועה הציונית לממש את חזונה ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל. ז’בוטינסקי היה הראשון שהבין כי הדרך היחידה שבה יסכימו הערבים להכיר בזכותם של היהודים למדינה כאן תהיה באמצעות כוח צבאי – קיר ברזל.
הזרם המרכזי של התנועה הציונית לא קיבל את תוכנית ז’בוטינסקי וניסה לקדם גישה מכילה יותר, לפיה תוקם כאן מדינה דו־לאומית. גם בן־גוריון וחבריו במפא”י האמינו אז שניתן להגיע למדינה בדרכי שלום. חלפו עוד כ־25 שנה עד שבן־גוריון שינה את דעתו ואימץ למעשה את עיקרי גישתו של ז’בוטינסקי במסגרת תפיסת הביטחון האסטרטגית שגיבש מיד אחרי מלחמת העצמאות.
הרבה קרה כאן מאז כתב ז’בוטינסקי את משנתו: הקמנו מדינה, הבאנו עלייה וחלקנו אפילו חלם על “מזרח תיכון חדש”. אבל אז הגיע 7 באוקטובר, ואיתו ההתפכחות. מאמרו של ז’בוטינסקי נכון כיום בדיוק כפי שהיה נכון בשעתו. ישראל חייבת להקים ולתחזק קיר ברזל אדיר כדי שתוכל להמשיך להתקיים בסביבה הקשוחה שבה היא נמצאת.
בימים אלו הוגש לממשלה הדוח המסכם של ועדת נגל, שדנה בצורכי תקציב הביטחון לשנים הקרובות. ההחלטות שיתקבלו בנושא יקבעו כיצד ייראה קיר הברזל הישראלי בעשור הקרוב. כדי שקיר זה יעמוד בציפיות תידרש השקעה מסיבית באמצעי לוחמה, ביכולות טכנולוגיות ובפיתוח הגורם האנושי.
בעידן של בינה מלאכותית, יכולות צבאיות בחלל, נשק לייזר וכיו”ב, נדמה לעיתים שתפיסת שטח חיץ והחזקה בו מייצגות חשיבה ארכאית. ההפך הוא הנכון: אחת התובנות החיוניות שאותן הסקנו ממלחמת “חרבות ברזל” היא הצורך ביצירה של אזורי חיץ מעבר לגבולותינו, כל עוד אין בצד השני הכרה מלאה בחוסר היכולת להכריע אותנו בכוח. רצועות ביטחון כאלה הוקמו לאחרונה ברצועת עזה, בדרום לבנון ומזרחית לרמת הגולן.
מצרים וירדן הן שתי מדינות שהפנימו לכאורה את העובדה שלא ניתן להביס אותנו צבאית ושעדיף לחיות איתנו בשלום. אלא שהבנה זו היא נחלתם של שליטי המדינות האלו, ולא של הציבור הרחב בהן. לכן, ככל שנראה התפתחויות מדאיגות בגבולותינו עם מצרים וירדן, נצטרך לשקול הקמה של אזורי חיץ דומים גם שם.
אחרי הטיפול בקיר הברזל לאורך גבולותינו, נותרה שאלת הבסיס שבה עסק ז’בוטינסקי: מהו קיר הברזל מול המיעוט הערבי החי בישראל? גם בהקשר זה כדאי לאמץ את גישתו, שהסתמכה על שני עקרונות מרכזיים: שמירה מלאה על זכויות המיעוט, בצד מדיניות ביטחון תקיפה. אסור לנו להשלים עם כמות כלי הנשק הלא חוקי הנמצאת במגזר הערבי, עם משפחות הפשע הזורעות מוות והרס ועוד. ביעור מוחלט של תופעות אלה, במקביל להענקת זכויות מלאות בכל תחומי החיים במגזר הערבי, הם חלק מקיר הברזל של תקופתנו.
התרעות פיקוד העורף