התלבטתי איך לפתוח, אבל בסוף מצאתי - בושה. בושה מה שעושה שר הביטחון, כ"ץ, לראש המטה הכללי, רב־אלוף הרצי הלוי. בושה שהדרך היחידה שבה בחר שר הביטחון כדי לקדם ולרומם את מעמדו היא להעליב ולהשפיל את הרמטכ"ל בצורה פומבית. בושה שזה מה שמעסיק את מנהיגות ישראל בשעה הזו.
עם ישראל נמצא במלחמה, למי ששכח. קצב הדימום שלנו הוא גבוה להחריד. אנחנו מאבדים לוחמים יקרים ועזי נפש מדי יום, מאבדים וממשיכים ללחימה. אבל כאשר הם מביטים למעלה, לראש הפירמידה, הם רואים שר ביטחון שכל עניינו לדחוף את הרמטכ"ל החוצה, ומהר.
הרצי לא לבד. גם ראש השב"כ על הכוונת, אבל הוא כפוף לראש הממשלה וזאת חזית רחוקה, אבל קרובה. גם הוא סופג ישירות או בעקיפין מראש הממשלה ומסביבתו, למרות שאנשיו עומלים יום ולילה, לצד חיילי צה"ל, כדי לקעקע את אימפריית הטרור של החמאס. המטרה היא אחת: למחות את הפיקוד של מערכת הביטחון נכון ל־7 באוקטובר, למתוח את הזמן, למשוך את הלחימה, וכמובן לדחות ולדחות ולדחות את ועדת החקירה הממלכתית, שנדרשת אחרי כל מלחמה כפי שהיה ב־1973, וגם אחרי סברה ושתילה, מלחמת לבנון ואירועי ביטחון אחרים.
כבר הייתי במקומות האלה פעמים רבות – בלשכת שר הביטחון, ביחידת דובר צה"ל, ואני מלווה את יחסי שר הביטחון והרמטכ"ל שנים רבות. עוד לא היה כדבר הזה.
שר הביטחון רוצה לקבוע? בסדר. יתכבד וישב עם הרמטכ"ל לפגישת העבודה השבועית או בתדירות גבוהה יותר, יתווכחו השניים ושר הביטחון יסכם. כך היה וכך יהיה. אני משוכנע כי אילו הדברים היו נעשים כך, הייתה נחסכת מאיתנו המערכה המגוחכת של היום. כץ נגד הלוי, הגרי משיב, דובר שר הביטחון משתלח בו, ובסוף היום הדלפה מקרבתו של שר הביטחון: הגרי לא יקודם לאלוף.
לישראל אין הסברה לאומית. היחיד, היחידה, שמחזיקים את ההסברה הישראלית מעל המים הם דובר צה"ל וחייליו בסדיר, בקבע ובמילואים. את מעט ההסברה הישראלית עושים הם. הם ראויים להערכה על העבודה המצוינת שלהם.
אסור לרמטכ"ל לפרוש עתה. הוא בתוך לחימה, והוא מוביל את צה"ל להישגים משמעותיים בכל החזיתות. את התודות שראש הממשלה משחרר בשפתיים קפוצות לצה"ל, הוא חייב גם לרמטכ"ל. נכון, ה־7 באוקטובר נח על מצפונו, והוא קיבל זאת באחריות מלאה. אינו בורח ואינו מתכחש, ויודע כי יגיע הרגע שיצטרך להבהיר לציבור מה קרה באותו יום.
התרעות פיקוד העורף